כאילו כבר הייתי צריכה להתרגל,
או לפחות להבין שככה זה עכשיו...
אבל איפה אני ואיפה הבנה ? התרגלות ?
ואיך אפשר בכלל להתרגל לזה ?
בשבת התקלת אותי...
כמעט נפלתי, פיזית.
והחלטתי לנקום (אח, הכבוד הזה, אינעל העולםםם).
והצלחתי.
כל כך כייפ להצליח. כל כך כייפ לעשות אותך מאושר.
האמת היא, שזה התחיל עוד אתמול בערב, כשכל המשפחה התגייסה לענין,
גם אם לא כל השותפים מבינים בדיוק במה דברים אמורים.
כמעט שלא ישנתי.
היה כווול כך שווה 😄
אז הגב שלי עשה לך את זה.
ואז הזין שלך עשה לי את זה.
ואז את (}{) עשית לנו את זה.
וחזרנו למקום הפשע
והרבצנו אימון נוסף.
ואני מותשת עד עפר ומחייכת עד כאב.
גם המכות במסעדה (כן, כמה סמני קריעה יש פה) עשו לנו את זה (אתה חושב שהמלצרים יישנו טוב הלילה ?).
אח, הכבוד הזה, אינעל העולםםם.
סמנים כחולים של כבוד. הכבוד עליך, הכחולים עלי.
מתגעגעת למחר, אהובי.
אין סכין יותר חדה מגעגוע.
אוהבת אותך.
}{
לפני 17 שנים. 16 ביולי 2007 בשעה 19:06