שיטפוסטינג

אחרי חודש של ניתוק קשר ממך,

שאני יכולה להיות חרמנית. 

כבר שנה וקצת שלא הרגשתי את זה.

זה מצחיק כי איתך עשיתי בכאילו כי לא היתה ברירה,

אבל עכשיו אני מבינה באמת מה זה חרמנות.

ועכשיו אני ניצבת מול בעיה,

כל הצעצועים נשארו אצלי בדירה,

ואני בכלל ברחתי צפונה למשפחה 🤦🏻‍♀️

ניתקתי קשר מה׳לא זוגיות׳ הלא בריאה שלי ב7 שנים האחרונות.

אני מרגישה מצויין. זה היה צריך לקרות.

שנים שהרחקת אותי מהסביבה והחברים.

שנים שלא הכרתי אנשים כי קינאת לי, עשית לי תמוות. 

לך היה מותר להכיר, לי לא. 

מי שהכרת לא נשאר, כי הוא ידע שזה לא טוב.

והנה הצלחתי להעביר שבועיים שלמים בלעדייך,

נשמע קצת, אבל הכי הרבה אי פעם. 

אני יודעת שישארו לי השריטות מהקשר,

חוסר ביטחון, ביישנות מוגזמת ופחד להתחיל קשרים. 

אבל אני מרגישה שאני בדרך הנכונה לרפא את הנפש,

יום אחד אצליח לנהל שוב קשרים בריאים, 

אני בדרך הנכונה לצאת מהמעגל שנקרא אתה.

אבל יש לי עוד תקווה שאני אפרח, ואתה תסתכל מרחוק ותאכל תלב.

אני רוצה לכתוב ׳אחרי 7 שנים שאנחנו יחד׳ ,

אבל מעולם לא היינו יחד, היינו זה לצד זו.. והנה, שנה שאין זה לצד זו. 

אמנם עדיין בקשר יומיומי, מהקשרים האלו שמחזיקים בכח, מאלו שזה כבר פשוט הרגל ונוחות אז נשארים. 

והנה, אחרי 7 שנים שאנחנו לא יחד, חצית את הגבולות הברורים שהצבתי לך. 

ניצלת את החולשה שלי בגלל המצב, ניצלת את הצורך שלי לחום ואהבה.

אמרת שלא ישנת כל הלילה כי חשבת עליי ושאתה אוהב ודואג לי, אבל מי שאוהב ודואג לא חוצה את הגבולות, בטח שלא פעמיים..

ואני יודעת שאתה פה, אני הכרתי לך את הכלוב..

אני יודעת שאתה קורא את זה וכמה שאתה שונא שאני פותחת את הקשר שלנו מול אחרים. 

אבל אחרי 7 שנים שאנחנו לא יחד, אני רוצה להיות חופשיה ממך. 

למרות ששנינו יודעים שאתה תשלח הודעה, למרות שביקשתי שלא.

ושאני לא אעמוד בזה כי ככה אני, מתמסרת מידי כשאני אוהבת מידי גם כשאני יודעת שזה לא טוב. 

אז בבקשה תחסום אותי, בכל הפלטפורמות, אל תגיע יותר למסיבות שלקחתי אותך והכרתי לך. 

אחרי 7 שנים שאנחנו לא יחד, תנתק את עצמך לטובת החלמת הנפש השבורה שלי.

כבר 35 יום שהכל הזוי, רגשות מעורבים, 

שינויי מצב רוח קיצוניים שלא הכרתי.

עצב וכעס שהופכים לאפטיות ארוכה.

לפני 35 יום עזבתי את המרכז וחזרתי לצפון,

זה מצחיק קצת, כילדה נשארתי דפוקה מלבנון השנייה,

ברחתי לצפון בשביל לא להתמודד עם האזעקות,

מי שנמצא בצפון יבין שזה מצחיק כי גם אם אין אזעקות,

יש פה שקט הזוי והדי פיצוצים 24/7. 

הרשתי לעצמי לשמוח השבוע, עזבתי את הווינט.

העסקתי את עצמי בדברים שאוהבת.

העברתי שעות במטבח ונרגעתי סוף סוף. 

ואז זה נפל עליי- 35 יום.

אני עוד ילדה, עד לפני 35 יום הייתי רק באזכרות של סבא, אבל הן שמחות, מן מפגש משפחתי שנגמר בארוחה.. 

והנה, את יום שישי העברתי מאזכרה לאזכרה,

בחלומות הכי הזויים שלי לא חשבתי שאעמוד ביום אחד ב3 אזכרות. לעומת סבא, הן לא היו שמחות.

הן גם אף פעם לא יהיו שמחות.

קיבלתי מנוי לחודש, אז לפחות שתהנו