שיטפוסטינג

כבר 35 יום שהכל הזוי, רגשות מעורבים, 

שינויי מצב רוח קיצוניים שלא הכרתי.

עצב וכעס שהופכים לאפטיות ארוכה.

לפני 35 יום עזבתי את המרכז וחזרתי לצפון,

זה מצחיק קצת, כילדה נשארתי דפוקה מלבנון השנייה,

ברחתי לצפון בשביל לא להתמודד עם האזעקות,

מי שנמצא בצפון יבין שזה מצחיק כי גם אם אין אזעקות,

יש פה שקט הזוי והדי פיצוצים 24/7. 

הרשתי לעצמי לשמוח השבוע, עזבתי את הווינט.

העסקתי את עצמי בדברים שאוהבת.

העברתי שעות במטבח ונרגעתי סוף סוף. 

ואז זה נפל עליי- 35 יום.

אני עוד ילדה, עד לפני 35 יום הייתי רק באזכרות של סבא, אבל הן שמחות, מן מפגש משפחתי שנגמר בארוחה.. 

והנה, את יום שישי העברתי מאזכרה לאזכרה,

בחלומות הכי הזויים שלי לא חשבתי שאעמוד ביום אחד ב3 אזכרות. לעומת סבא, הן לא היו שמחות.

הן גם אף פעם לא יהיו שמחות.