מתכרבלים , אני עושה לך נעים בזקן ונותנת לך נשיקות קטנות, אני שומעת את הנשימה שלך נהיית כבדה ואיך אתה נכנס לשינה , חושבת איך אתה מתמסר אליי מהר, אתה נרדם ואני ממשיכה ללטף ולנשק , חושבת כמה אתה פגיע וחשוף כשאתה ישן ואולי בשינה אני בכלל השולטת בינינו. אני מתקשה לצלול לשינה עמוקה , נרדמת , מתעוררת ושוב , חושבת על הדינאמיקה המשוגעת שלנו. עולה בי מחשבה שאבא טוב לא יעזוב את הילדים שלו, להורים בכלל אסור לעזוב את הילדים שלהם , למרות שלא חסר זבלים . אז זה גם לא לגיטימי שתעזוב אותי אף פעם כי אני הילדה שלך , כמו שאתה חוזר במנטרה שלא אשכח , רק שלך . אני מנסה להילחם בפחד הזה, אני יודעת שאתמודד ואתגבר אם זה יקרה , הסיסטם שלי מיומן ומה כבר יכול לקרות. תמיד יש לי תוכנית מגירה / plan b. אני מבינה שאני מפחדת מהטוב הזה, זה לא נורמלי הדבר הזה , יש יותר אמת מזה אבוש ? איך זה יכול להיות ? אני מסרבת להאמין שאני בעולם אחר , אני מרגישה איך אתה מכניס אותי לעולם שלך, אני מרגישה שאתה מתחיל לקשור אותי , אני רואה את החבל מתלפף סביבי , מסתובב לי מסביב המוח והגוף , אולי אתה כבר מרגיש שאני ברחנית ואצטרך את זה. זה כל כך טוב לי אבוש. הלילה ממשיך אני ערה עדיין , אני נהנית מהנחירות שלך , חושבת מעניין אם אתה מרגיש כשאתה ישן כמה אתה אהוב , אולי כן ? אני ממשיכה לנשק ולעשות לך נעים. תזוזה שלי גורמת לך לזוז גם ולשנות את החיבוק כירבול. נזכרתי שביקשתי ממך לא לחכות לי למטה כשאני מגיעה כי אני כבר ילדה בוגרת ויכולה לעלות לבד אבל כשהחנתי ואמרת שאתה למטה אז הבנתי שירדת , אמרת שהלכת לקנות לי את החלב שלי. אני רואה אותך בא מולי ואני מרגישה כמו ילדה מבוישת , אתה מסתכל אליי בעיניים גבריות וחמות ואומר לי שאני יפה, אני מרגישה כל כך נבוכה ומבוישת , מבט ממך ואני צוללת לזה ומבינה שאני כבר לא אישה בוגרת
לפני שלושה חודשים. יום שני, 13 באפריל 2026 בשעה 0:50