מוזר לי לחשוב שהייתי כאן רק לפני שבועיים. כל כך הרבה קרה מאז.
בחיים האישיים, משפחה של חברה של התפרקה שאחד ההורים שלה נפטר.
בחיים הוירטואלים/ העסקיים, נאלצנו להמשיך כרגיל ואפילו בגדול יותר .
בחיים הממש אישיים , עברנו כמה אנשים ואני להתכתב בפרטי ולהמשיך משם...אבל ..לא היה לי מה לכתוב לאף אחד מהם. וכשהחיים האמיתיים בערו, לא היה לי כח למצוא אפילו מאיפה להמשיך את השיחה.
אבל מכל השהות הקצרצרה שלי כאן למדתי הרבה, והכוונה לא רק לכל הדיק פיק 😂 ( אני לא מתנגדת, נוף הוא נוף )
הכרתי מישהו שמראש לא היינו מה שהשני חיפש, אז השיחה היתה קלילה הרבה יותר, פשוטה. הוא פשוט הכיל אותי והקשיב לי, אני לא יודעת מאיפה יש לו את הזמן או הסבלנות, אבל הוא פשוט שם בשבילי. זה הדבר הכי מחבק שהיה לי. כאילו אפשר להשען ולעצום עינים ולא לחשוש ליפול. מה שלעולם, לעולם, לעולם, אל תנסו לבד בבית.
ומה רציתי להגיד בכל זה?
מניחה שכלום.אני לא באמת מכירה כאן ממש אנשים, והכל נוראאאא אנונימי ( זה מצחיק אותי כי אני ממש לא כזו ) אז זה מן מקום לכתוב על מה שארצה, בלי לספור לייקים או עוקבים.
ומה נסגר עם הפנטזיה שלי? בייסקלי הרבה זמן איכות עם עצמי. מישהו מדהים שלח לי תמונה שלו ואז טרח להוסיף שהוא שוכב רק עם גברים. תודה יקירי.
ועוד מישהו עם האישיות הכי מדהימה שיש, שאני מכירה במציאות מצא זוגיות. חבל. כאילו יאיי בשבילו, חבל בשבילי, הוא אחד האנשים המצחיקים שהכרתי. והבכיינים. שזה מוזר איך זה מסתדר ביחד.
ואני לא שולטת. לכל מי ששלח הודעה, או חשב שכן , במיוחד לכל מי שציפה... סורי על אי ההבנה. למרות שממש הייתי ברורה אבל כנראה שלא מספיק .
אולי עכשיו , שההתרגשות של מישהי חדשה שמחוברת נעלמה ואין מלא סתם הודעות של חיפוש ותהייה. ואחרי שהבהרתי שוב שאני לא שולטת, אולי עכשיו החוויה תהיה קצת אחרת.
