ונגמר לי האלכוהול.
ואפילו אין לי שגיאות מה שאומר שמצבי באמת חמור.
3 שעות של לחייך ללקוחות, להקשיב, להכיל , להיות אמא, אחות, פסיכולוגית. אני יכולה נכון?
נשרוד את זה. נעשה את הכי טוב שלנו.
אני אכיר כל אחת היום באופן אישי, אגיע ליעד המכירות ואתן להם את החוייה של החיים. שום אפטר קורונה לא תשבור אותי.
עדכונשיין:
נפלתי על מישהו לעידוד שהכרתי כאן, תודה לך 💖 ואז שני חיבוקים מחברה שלי, חיוך גדול על הפנים ופשוט להכנס למוד עבודה.
מי את? מה שלומך? פעם ראשונה? ספרי לי איך שמעת עלינו..
יוצא ממני כמו תסריט קבוע.
"כיף לדבר איתך", " את ממש נחמדה" , "פעם ראשונה שאני ככה משתפת". שמעתי הכל. מאות פעמים. אולי אלפי פעמים. מעל 10 שנים במכירות.
בהתחלה זה היה משחק. נכון.
אבל ברגע שהם צרחו מהתרגשות לראות אותי ולראות את כל מה שאירגנו בשבילן... זה היה שווה את הנסיעה הארוכה, העייפות והקושי לסחוב הכל אחרי הקורונה. לגרום להם ולהן לחייך באמת.
נדיר שאני מזייפת, כל פעם זה אמיתי אצלי ואני באמת מתעניינת, בכל עבודה שהיא. אז ההתחלה היתה מכנית, נכון, אבל הרגש והלב נכנסו שם.
לשים לב מי נמצא לבד ולהכיר לו מישהו לדבר, להעיר את השיחה אם היא דועכת. להקשיב. מלא להקשיב.
לזה שצוחקים עליו בבית ספר בגלל המוזיקה. לזו שרוצה לספר שהיא עיצבה לבד חולצה. לתת לאחרים לזהור, להיות במרכז תשומת הלב.
עוד אנשים שמצאו קהילה להתחבר אליה, לחלוק את מה שהם אוהבים, להיות שייכים.
מחר אשתפר ואהיה טובה יותר.
לילה טוב 💖
