זה לא סוד שאני מעט מאותגרת בחיים האלה.
התחושה שלי הם שהדברים לא באים לי בקלות.
הקצב שלי קצת אחר.
הצרכים שלי מעט שונים.
לעיתים אני צריכה תייוך על מנת להבין מה רוצים מהחיים שלי. ויש דברים שעד היום אני לא מבינה.
לעיתים אני מוצאת את עצמי צריכה להשיג התאמות כאלה ואחרות כדי שהעמוד בדרישות החיים בצורה שפויה ונורמלית אם יש כזה דבר. וגם אז לא תמיד מצליח ולא תמיד שפוי.
שונאת מוסדות שונאת חוקים. שונאת מוסכמות אוהבת לצעוד בקצב האישי שלי. ולעשות מה שמרגיש לי לנכון. ומה שבזין שלי.
בקיצור כיתת מב"ר שלום.
פה. בחללי השליטה ב-bdsm. קורה איזה משהו אחר. אני מוצאת מרגוע. פתאום אפשר להרפות, פתאום אין דרישות. (רק של המלכה.) שבעבורי הן כלל לא דרישות הם הרצון המוחלט שלי להתמסר וללמוד להתמסר עוד. יש שחרור מוחלט, הרפיה, התרפקות. חופש. המקום של הנפש שלי סוף סוף לשחרר. פתאום אני כבר לא כיתת מב"ר. אני קצת מתקדמים ז'. ואת האמת זאת הרגשה טובה. פתאום אני מבינה מה רוצים ממני.
הרגשה כזאת שהלב שלי במקום הנכון.
הכל טבעי, פשוט, ובלי הרבה מאמץ.
תודה שיש מקום כזה בחיים שלי. ❤️
להתראות כיתת מב"ר.
