סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הסיפורים של פסטי

היי, אני מנסה להעלות לפה מימז ובדיחות חסרות פואנטה
יש מצב שיהיה מצחיק
לפני יום. 21 בנובמבר 2024 בשעה 19:56

זו כבר תקופה ארוכה שקשה לי לנשום
גוש ענק חוסם את הגרון
הוא גם כבד לי על הלב
ומפריע לי לישון

כבר תקופה ארוכה שאני יושבת ובוהה
מרחפת בין עננים של דיסוציאציה
לבין חרדה ממציאות קיימת
אני כבר לא בוכה ולא צועקת
תמיד בשקט, מסתתרת

כבר תקופה ארוכה שאני חוששת
העתיד כבר כאן ואני עדיין אותה הילדונת
אבודה, בודדה, הליצנית במסיכה
בעוד חודש וקצת אני חוגגת יומולדת
התחושה היא שונה, אני לא מחכה ומתרגשת
האמת שאני ממש, אבל ממש פוחדת

כבר תקופה ארוכה שאני על נוגד דכאון
הוא כבר היה אמור מזמן להתחיל להשפיע
אבל אני כבר מההתחלה גיחכתי מולה
ציפרלקס זה לחלשים, אני בנאדם של איטומין

כבר תקופה ארוכה לא יצאתי מהבית
הרחוב נראה לי מפחיד, ואנשים מלחיצים אותי
מהמרפסת בבית אני יכולה להסתכל לשמיים
הם תכולים, וורודים וסגולים
הצבעים האהובים עלי
השקיעות מקדימות והעונה המתחלפת
והאמת שאת צודקת,
בחורף השמיים באמת יפים יותר

לפני חודשיים. 2 בספטמבר 2024 בשעה 9:35

 

השעה שלוש בצהריים, אני עייפה וכמעט נרדמת לשנצ, מנמנמת על הספה עם סיינפלד ברקע.
בדיוק סיימתי ג׳וינט, ואני רגועה. נינוחה.
בזמן האחרון ממש טוב לי, זה מוזר. כבר תקופה אני ללא התקפי חרדה וישנה טוב.
קטע, בדיוק לפני חודשיים הכרתי את דאדי, מאז אני פורחת, לגמרי בזכותו אפשר לומר, אני אסירת תודה אליו כל-כך, מאוהבת עד הקצה.
׳אני כל-כך מתגעגעת אליו׳ חלפה מחשבה בראשי. ובאותו הרגע, כמו קסם, הודעה בטלגרם מדאדי. ׳הוא מרגיש אותי?׳ אני תוהה.
״מה נשמע מתוקה? דאדי מתגעגע נורא״
-״גם אני דאדי״
״מאוד מאוד״ אני מוסיפה ושולחת לו סלפי מחייך.
-״מתוקה שאת״ הוא עונה, ואני מרגישה אותו מחייך.
-״מחכה כבר לראות אותך דאדי״ אני כותבת ספק מבקשת.
-״היום אחרי העבודה אני אגיע. תלכי לישון קצת ואז תתארגני לקראתי, אגיע בסביבות עשר״
הלב שלי שורף, אני מתרגשת ממש, ונכנסת לניתוק לרגע
-״מתוקה?״
-״כן דאדי״ אני עונה במהירות, ״אני מתרגשת, אני פשוט קצת מתלהבת מדי״
-״כמו תמיד״ הוא עוקץ.
-״ניראה לי שאני יודעת מה ללבוש דאדי, ני מתרגשת״
-״גם אני מתרגש דובשנית שלי, יאללה לכי להתקלח ולנוח״
-״;*״

השעה 21:00 השעון מעורר מעיר אותי בבהלה. ׳עוד שעה דאדי פה׳ אני ממלמלת לעצמי, ומחייכת בהתרגשות, מקפצת קצת במקום.
לבשתי את הבייבידול השחור שלי, הוא עשוי מתחרה וקטיפה שחורה, עם פפיון שחור גדול באמצע וחצאית מלמלה קטנה שגם היא מתחרה.
מרחתי על השיער את הסרום הריחני שלי וסידרתי אותו עם קרם.
חשבתי קצת איך לסדר אותו ולבסוף החלטתי להדק סיכות פרפרים שחורות, נוצצות. ״יצא מהמם״ אני שומעת קול מאוחרי, וקולטת שדאדי עומד שם כבר כשתי דקות ומסתכל.
אני מסמיקה ממבוכה ונופלת לרצפה על הברכיים לרגליו. ״דאדי! מה השעה? הקדמת? אני אפילו לא שמתי לב שבאת״ אני ממלמלת בקול מתנצל.
דאדי יורד לרצפה והתיישב בישיבה מזרחית, מביט בי ושואל ״למה את מתנצלת מתוקה שלי? אני כל-כך שמח לראות אותך מתארגנת ומשקיעה בתהלבות בשבילי״ וממשיך בעיניים נוצצות ״אני רוצה שתמשיכי להתארגן, אני רוצה לראות את כל האאוטפיט שהכנת בשבילי״
העיניים החומות שחורות שלי נפערות בהתרגשות ״אני באמת רציתי להיות הכי יפה בשבילך דאדי! תודה שאתה ככה מבין אותי דאדי״ אני כמעט בוכה תוך כדי שהוא עוזר לי להתרומם.
אני נעמדת לצדו מול המראה בשירותים, מסתכלת עליו והוא עלי, דרך הראי. דאדי נראה מדהים, הוא בדיוק חזר מפגישת עסקים אז הוא לבוש מחויט אלגנטי כולו, חליפה, ווסט, עניבה וחולצה מחויטת לבנה. מכנס אלגנטי מגוהץ, ונעליים שחורות מבריקות.
העיניים שלו שחורות, בוערות, רציניות, והחיוך שלו הוא שובב וממזרי.
הזקן שלו קצר ומסודר, העצמות לחיים בולטות, מעניקות לו מראה מפוסל.
העיניים שלנו נפגשות ואני נחנקת, נאנקת, גניחה קטנה יוצאת מגרוני, כשדאדי לופת אותי אל חיקו, והריח שלו מסחרר אותי. אני מכורה לריח שלו, זה ידוע.
אני נזכרת שדאדי ביקש ממני להתארגן והולכת לגרוב מהר את הגרביים השחורות שלי, עם המלמלה.
אני נועלת את נעלי הבובה המבריקות, תוך כדי שמרגישה את דאדי מסתכל עלי, שורף אותי במבטו כשאני מתכופפת לסגור את אבזמי הנעליים.
מבט אחרון במראה, וזהו אני מוכנה.
אני מציצה מהפרוזדור ורואה את דאדי יושב בכורסא מחכה לי.
הוא נראה כמו האיש הכי חשוב בעולם בעיניי, כשהוא יושב רגל על רגל, תוך כדי שמזמזם לעצמו איזשהו לחן שאני לא מכירה.
אני ממהרת אליו ומתיישבת בסימן מבטו על הרצפה לידו ודאדי מגיש לי ג׳וינט שהוא גילגל לי. ״תודה דאדי״ אני אומרת בחיוך, נותנת לו נשיקה קטנה בברך.
״חמודה שלי״ דאדי צוחק ״תראי איזה חמודה את, מה? לא מגיע לך?״
בדרך כלל ילדות לא מעשנות, אבל אני צריכה כי זו התרופה שלי, אז אני מהנהנת בחיוך לדאדי.
הוא מכין לעצמו אספרסו ולי נס פושר גדול, שיהיה עם הגוינט.
אני לא מפסיקה להסתכל עליו, הוא נראה כל-כך חתיך ויפה ומרשים ומדהים ובוגר ומיוחד ו… אני יכולה להמשיך עוד הרבה, אבל דאדי קוטע את מחשבותיי, ״על מה את חושבת ילדונת?״ הוא שואל בחיוך ממזרי, כאילו קלט שאני חושבת עליו. אני מרגישה אותו כל הזמן במחשבות שלי, כאילו שהוא קורא אותן, זה מחרמן אותי ממש. דאדי מחייך, אני מסמיקה, קולטת שעיניי מכוונות חזק לכיוון האיבר שלו שמנסה לפרוץ את הרוכסן.
״אני כל הזמן חושבת עליך דאדי״ אני ממלמלת ספק רוטנת, ״אתה השתלטת לי על הראש!״. החיוך של דאדי מתקשה קצת, ופניו מרצינות, ״את לא אוהבת את זה ילדה שלי?״ הוא שואל בכנות רבה. ״את יודעת שאני לא בראש שלך, מה שאת מרגישה זה סה״כ אהבה, אנחנו חושבים אחד על השנייה בגלל האהבה״ הוא אומר ומלטף לי את הראש. ״בטח שאני אוהבת דאדי״ אני מבהירה. ״זה סתם מפחיד קצת, פשוט אף פעם לא הייתי ככה״ אני מסבירה לו. הרגל שלו פתאום מרגישה לי כל כך חסונה, יציבה ואני מחבקת אותה בכל כוחי, מצמידה אותה לחזה.
אני מתרוממת קצת מהריצפה לנאדו תוך כדי שדאדי מושך לי בשיער, נפלטת לי אנחה קטנה, ואני מרגישה את הנעל שלו בין רגליי.
הוא משחרר את השיער ואני מתיישבת, על הנעל.
הכוס שלי פועם, לפי קצב הלב, ואני מרגישה את התחתון שלי מתרטב.
אני כל-כך מובכת, אבל לא שולטת בעצמי, וגונחת לרגע כשרגלו משתפשפת בי.
אני מרגישה את החרמנות של דאדי כשהוא תופס לי בשיער ואני מתחילה לנוע ולזוז על הנעל שלו, מרטיבה יותר ויותר.
אני כבר לא שולטת בעצמי, דאדי תופס אותי בשיער ואת אצבעות ידו השנייה אני מלקקת ודאדי דוחף אותן לפי ותופס בלחי מבפנים ומבחוץ, זה כואב לרגע, ואני נאבקת, אך דאדי לא משחרר, הוא עוזב את הפה שלי ותופס בשתי ידיו את את ידיי ונעמד.
אני יושבת על הרצפה עם רגליים מקופלות החוצה משתפשפת על רגלו של דאדי, הוא מרגיש לי כל-כך יציב וחזק, ובאותו רגע לא חשבתי על כלום, רק על זה שאני רוצה להרגיש את הרגל שלו כמה שיותר, כמה שיותר חזק.
אני מתנענעת קדימה ואחורה עם האגן רוכבת בכל הכוח. כבר לא אכפת לי כיצד אני נשמעת, כיצד אני נראית ומה מצב התלתלים והסיכות, כולי נוטפת ורועדת אנקות וגניחות ספק אומללות ספק מצחקקות יוצאות ממני.
״מתוקה שלי, ילדה שלי, את נהנית להשתפשף ככה על דאדי? להיות חרמנית כמו כלבה קטנה?״ הוא שואל בהנאה תופס בצווארי לכיוון האיבר שלו.
ועוצר את הרגל מתנועה,
״א..ני.. רו…צה עו…ד ו…עוד״ אני בקושי מצליחה לדבר ברעד.
״אני רו…צה לגמור דאדי״ ״בבקשה״ אני מוסיפה ומתחננת.
״אני אספור עד שלוש ואז את תגמרי, מובן ילדונת?״
אני מהנהנת בהסכמה, לרגע לא מפסיקה לנוע. מרגישה את דאדי מזיז את הרגל לפי הקצב שלי.
״אחד״ הוא מכריז, ואני רועדת
״שתיים״ ואני מגבירה קצב
הוא תופס לי חזק בשיער, ואני מייללת
״ש..לוש!״
רעד בלתי נשלט השתלט עלי, ורטט חולף בכל גופי מלווה בצמרמורת של התרגשות.
ואני קורסת על הרצפה.

לפני חודשיים. 29 באוגוסט 2024 בשעה 14:06

סעמקקקק 

שעה אני עורכת תמונה 

וכתבתי אפילו קטע 

אבל אז באה לפרסם 

ומגלה שבדיוק אתמול נגמר לי המנוי 

סעמקקקקקקק

תודה השם 

😭

לפני חודשיים. 27 באוגוסט 2024 בשעה 8:20

https://suno.com/song/f36a024f-d3eb-4360-a640-2c6920a330a8

שיר שכתבתי לדאדי ונתתי לAi להלחין 

Look me in the eyes, tell me that you love me
that you regret every moment I'm alone
look me in the eyes and express your love to me,
Tell me how much you think about me every day.
No one in this world understands me like you do,
But sometimes, neither do you.
No one contains me, only you.
But sometimes it's hard for you too.
I know that my love.

Look into my eyes my love,
and tell me a bedtime story.
Hug, caress, kiss and calm me down, I need to sleep.
Look me in the eyes and quietly whisper to me "You are my everything" and I will breathe a sigh of relief.
Nothing in this world will destroy my love for you,
you know that.

No one said it would be easy,
it's really hard to survive love Not everyone can,
not everyone can open up like that.
I appreciate you my love.

Look in my eyes, look at me, you know it's hard for me alone.
Saturdays and holidays I wait for the evening.
Turns from side to side and spends hours in sleep and tiring drunkenness,
waiting and waiting
What's the point of all the parties if you're not with me.
Look in my eyes, look already!
i love you so much
My love

סליחה על האנגלית הגרועה שלי🫠 

 

דאדי אני שלך❤️‍🩹

לפני חודשיים. 26 באוגוסט 2024 בשעה 20:57

היום, תוך כדי שאני בוכה לדאדי עם דמעות של תסכול, הבנתי שאני מכורה. מכורה לתרופה היחידה שעוזרת לי, קנאביס.

כן כן גם אני שמעתי וגם אותי לימדו (ברטורנו!) שקנאביס לא ממכר, אבל הנה, מתברר שכן ועוד איך.

נחזור אחורה; בשישי, נגמרו לי הפרחים. אבל לא נורא, יש לי אלכוהול ומסיבות וכיף וסמים אחרים אז אני אסתדר חשבתי. החזקתי עד מוצ״ש.

במוצש התחלתי להתחרפן.
ממש התחלתי לבכות מתסכול. במיוחד כשדאדי לא לידי. וזה היה כל-כך קשה. פתאום ממש הרגשתי את הפוסט טראומה שלי.
כל דבר לקחתי ללב ונפגעתי, ממש אי אפשר היה לדבר איתי. פצעתי את עצמי. בכיתי את חיי במשך יומיים. ישנתי 17 שעות רצוף והייתי ערה בלילות. קיצור, הפוסט טראומה שלי חגגה.

בלילה דאדי הגיע ולא עישנתי כל הזמן שהייתי איתו, ממש הצלחתי להתגבר. למרות שהוא הביא לי פרחים שנתתי לו לשמור לי.
ופתאום כשנרגעתי מזה שהוא לידי, ביקשתי ממנו גןינט. אבל הוא לקח את הזמן והתלבש לאט.
ואני בתוכי מתחילה להיות מתוסכלת, ממש מתחילה להתחנן אליו שיתן לי. הרגשתי כמו נרקומנית שמתחננת למנה.
התהפכתי לכיוון הקיר, והתחלתי לבכות ולרקוע ברגליים. מתחננת שיביא לי כבר. והוא מחכה.
אני בוכה. בוכה ממש. ודאדי מרגיע אותי במילים.
תנשמי, עוד עשר דקות לא יקרה כלום.
ואני שומעת ׳עשר דקות׳ ועוד יותר בוכה. בהיסטריה ממש.
דאדי מבקש ממני להסתובב לכיוון שלו, ואני לא מסוגלת. אין סיכוי שאני נותנת לו לראות אותי ככה. מתחננת לסמים. בוכה בגלל זה.
לבסוף אני מתהפכת ודאדי מנגב לי את הדמעות.
אני מנסה לגלגל והידיים שלי רועדות. אבל לא! אני לא רוצה שהוא יכין לי. זה ייקח לו זמן אני חושבת.
ודאדי מבין את זה, ומתחיל לקסוס לאט לאט לאט, ואני מתחרפנת.
אלוהים! אני חושבת בראש. ואז מתכסה ביראת כבוד בשמיכה. אלוהים! אני חושבת שזה רגע מיוחד. בבקשה תתן לנו שפע גשמי. לי לדאדי ולחבר הכי טוב שלי. אני מבקשת. ואז נושמת לרווחה. מחכה בסבלנות עוד דקה שתיים, תוך כדי נשימות עמוקות, צופה בדאדי מכין לי את הגוינט הכי יפה שראיתי.
אני רוצה לקחת להדליק. אבל לא, דאדי מדליק אותו לאט לאט, ואני נושמת ונותנת לתחושת לחלוף. וזהו. שאכטה ואני רגועה.

אז כן, הבנתי שאני מכורה. אני באמת לא יודעת מה לעשות עם זה הלאה. חוץ מלקוות לא להיתקע שוב בלי. כי אני באמת צריכה את הקנאביס בשביל לתפקד. אחרת זה לחוות את החושות והפוסט טראומה בכל רגע, וזה כואב כלכך.

תודה דאדי שככה ראית אותי❤️‍🩹 ונתת לי ללמוד על עצמי ברמה כזאת❤️‍🩹 תודה שלא נבהלת❤️‍🩹 תודה שנגבת לי את הדמעות❤️‍🩹

לפני 3 חודשים. 13 באוגוסט 2024 בשעה 6:54

לפני 3 חודשים. 12 באוגוסט 2024 בשעה 18:00

השעה 07:00, אני עדיין ישנה. מה הטעם להתעורר? הוא גם ככה לא יבוא עכשיו. אז אני ממשיכה לישון.
14:35 הודעה ממנו. ״מה נשמע?״ ואני ישנה, לא מרגישה, שהוא מתגעגע.
17:00 התעוררתי. איזה כיף זה להתעורר ולראות שמחכה לי הודעה ממנו. ״אתה תבוא היום?״ אני שואלת ״כנראה״ הוא עונה. ואני? מתרגשת.
שותה קפה, ומחכה
מעשנת גוינט ועוד אחד, ועדיין מחכה
נכנסת להתקלח, מסתבנת טוב טוב, בכל החורים ובכל הפינות. אני צריכה להיות נקייה לכבודו.
מתלבשת בבגדים הכי יפים שלי, גרביוני רשת ושמלה וורודה. הוספתי גם קשת וורודה וסידרתי את התלתלים. אני רוצה להיות הכי יפה בשבילו.
והוא עדיין לא פה.
יאללה עוד גוינט. עוד קפה.
אולי אני צריכה לאכול?
לא, אני אחכה לו, הוא בטח יביא משהו טעים.
אז אני מחכה.
השמש כבר שקעה מזמן, והשעה 22:30. הוא עוד לא פה.
אני מסדרת קצת את החדר, מטאטא, מנגבת.
עושה נשימות ומתפללת.
״מתי אתה פה?״ אני כותבת
״אני מנסה להגיע הכי מהר אלייך, ילדה שלי״ הוא עונה
אז אני מחכה עוד
׳אולי הבגד הזה לא מתאים כלכך׳ אני מהרהרת
ומחליטה להחליף לחצאית שחורה וגופייה וורודה, וגרבי תחרה.
״נו איפה אתה?״ ״אני מחכה לך כלכך״
אני מחכה, ומחכה, וכמעט מתייאשת
ופתאום, הדלת נפתחת. ואני נופלת מהתרגשות על הרצפה. הלב שלי דופק ואני מרגישה אותו מתמלא באושר. כמה חיכיתי לראות אותו.
הרגע הזה, שאני מסתכלת עליו, יודעת שכל ההמתנה לא הייתה לחינם. הכל היה שווה את הרגע הזה, שהוא פה. המשיח שלי.

לפני 3 חודשים. 10 באוגוסט 2024 בשעה 20:33

בעולם שבו הקטינו אותי
גדלתי והפכתי לקטנה אחרת
קטנה שהיא מושכת
קטנה שהיא סקסית

בעולם שבו אין מקום לילדות
גדלתי לילדה מקסימה
יפה ומוכשרת
ואת כולם עם התמימות שבי
אני אוהבת

בעולם שבו אסור לי לשיר
גדלתי לזמרת של גניחות
מנפצת חלונות של שכנים
עם אורגזמה ורעידות

בעולם שבו היה אסור לי
להיות האישה המוחצנת שאני
גדלתי להיות אותה האחת
פשוטה, קטנה, ומאושרת

בעולם שבו אין לי מקום
חייכתי חזק
ואין כעס
ואין מכאוב

מלא מקום יש לי בלב
כשאני ילדה קטנה

לפני 3 חודשים. 10 באוגוסט 2024 בשעה 2:58

לפני 4 חודשים. 19 ביולי 2024 בשעה 14:52

וגם אין לי מנוי 

אבל יש לי דאדי חדש 

מה אתם אומרים על זה שאני רוצה למצוא לעצמי גם מומי?