לחזור בשאלה זה לא פשוט, זה לבחור בשביל עצמך כל בוקר מחדש.
זה להילחם בשדים שהכניסו לי לראש, ובעיקר, להיות לבד.
המשפחה שלי אומנם בקשר איתי ומסייעת לי.
אבל עדיין, הם לא מבינים אותי ואת דרכי.
הם כועסים ושופטים ומנסים לשנות.
אז אליהם אינני יכולה לפנות בבקשה עזרה.
קהילה? קהילת החוזרים בשאלה בקושי מחזיקה את עצמה.
אני לא יודעת, אולי מגיע לי סיוע.
אבל בינתיים עמותות זורקות אותי אחת מהשנייה.
חברים? אין לי.
אני לא יודעת ליצור קשרים חברתיים, הרחיקו אותי מבנים כל חיי כך שאינני יודעת כיצד לתקשר ללא פלירטוט.
חברות? החברות שלי… יש לי חברות בכלל?
בסופו של דבר אני מרגישה בודדה
קשה לי
אתם יודעים שנאנסתי לפני כמה ימים?
הקרובים אלי יודעים, ועדיין, אני בודדה בלי חיבוק.
אני כבר תקופה זועקת לעזרה. בפייסבוק הפיקטיבי והלא. פונה לאנשים ולעמותות. ונופלת בין החורים.
אז אני לבד והלוואי שלא הייתי בכלל.
