ישבתי שם, קפואה, בחיים לא הרגשתי ככה
האדרנלין רץ לי בגוף והראש סחרחר
ואני קפואה לא זזה
רק ממלמלת ״לא, בבקשה תפסיק, לא״
מתפללת לרגע שהוא יעצור
בוכה בוכה ובוכה
והוא לא מפסיק
ואני רק חושבת למי אני אשלח הודעה
למי אני יכולה להקליט בווצאפ את הסיטואציה
ממי אני יכולה לבקש עזרה
ואין מי
אני לבד
לרגע הוא הולך ואני מהר פותחת את הווצאפ
הוא חוזר
סוגרת את הטלפון
הוא חונק אותי
מחטיף לי
מכאיב לי
הוא הולך שוב
מהר אני פותחת את הווצאפ
מקלידה לבנאדם הראשון שעולה לי לראש
הוא חוזר
אני מכבה
מתפללת שהבנאדם בצד השני יראה את ההודעה
הוא מכאיב לי
אני בוכה
הוא רוצה לדחוף את הזין שלו לפה שלי
אני צורחת
הוא נבהל
מפסיק
״את לא נהנית?״
אני לא נראית כמו בנאדם שנהנה
אין סיכוי שנראה שנהניתי
״למה אתה עושה לי את זה? באתי להכיר אותך!״
בווצאפ לא ענו לי
בשבע בבוקר לפני שנרדמתי מחקתי את ההודעה
אני לא רוצה לעורר פאניקה
אני לא רוצה להיות מעמסה
אז אני עם זה לבד
