הסיפורים של פסטי

אני באמת רוצה להיות כזאת ׳מלאה בשמחת חיים׳ כמו שאומרים עלי תמיד
אני באמת רוצה ללמוד ולהיות חכמה
׳כל מה שאת מנסה את מצליחה׳ כמו שאמא אומרת
סבתא מאמינה שאני רוקדת יפה
והסבתא השנייה מתפעלת מהקליטה שלי בשפות
המורות תמיד היו אומרות ׳ממך עוד תצא אשת רב׳
הייתי גורבת גרבי כותנה עבות ומדריכה בתנועת נוער של ׳בנות בית יעקב׳
בהפסקות הייתי בורחת לחצר האחורית ומנסה לעשן סיגריה, לא הייתי יודעת איך.
אני חושבת שהמנהלת תמיד חשדה שמשהו שונה בי. היא אהבה אותי, ׳הרבנית׳ קראנו לה. עד שיום אחד היא התפרצה עלי בצעקות ׳את תסיימי בבית משוגעים׳
בבית משוגעים האחות אהובה הייתה האהובה עלי
היא הייתה שמה מוזיקה בתימנית ומשכנעת אותי לרקוד ׳בואי! תשרפי אנרגיות! חבל לשבת בדיכי׳
היום היא האחות של אמא
מעניין מה עם אמא
החברות אוהבות אותי אני חושבת
הן מזמינות אותי לשבת בפאב הקהילתי בסופי שבוע
הן תמיד מתפעלות מהסקסיות שלי ׳אסתייייי! את
הורסתתתתת׳ הן מוכיחות אותי כשאני מבואסת.
בתיכון הייתי מלכת השכבה
המורה פנינה ממש סבלה ממני ׳אסתי תצאי מהכיתה!׳ היא הייתה זועקת כשהמרדתי את כל בנות הכיתה נגדה
היא אהבה אותי למרות זאת ׳את בלב שלי לתמיד׳ היא טענה כשמסרה לי את התעודה בסוף השנה
אני חושבת שבגללה עד עכשיו יש לי עין הרע
׳את מסוגלת ליותר׳ טענה המנהלת בחלופת מעצר
׳תצאי איתנו לסופרלנד׳ היא ביקשה למרות שאני בכלל בעונש
׳התוצאות בסדר׳ אמר הרופא כששוב התעלפתי
׳את תהיי חזקה׳ אמר הפסיכיאטר התורן כששוב נאנסתי
׳עוד יבוא יום שתהי גאה בעצמך׳ אמרה העו״סית
עם מבט מיואש בעיניים
ואני? אני תמיד שותקת חזרה
אני רק רוצה לצרוח
אני אפילו לא יודעת מה כואב לי כל השנים האלה
״הלוואי שאמות״ אני חורטת על שולחן העץ במזכירות