שבת חול המועד פסח, אני חוזרת בשש בבוקר מהדאנגן
כמובן שהחלפתי בגדים בנסיעה אבל עדיין, אני מסריחה מאלכוהול, רואים שחזרתי ממסיבה
אמא פותחת לי את הדלת, אני ממהרת להניח את המוקצה בחדר ולשטוף פנים.
חוזרת לסלון, מתכננת לומר יפה שלום לכולם וללכת לישון אחרי גוינט במרפסת.
אמא מבקשת ממני לחכות שנייה, ״אבא לך תביא לה מהצ׳ונט״ ומחייכת אלי באהבה.
ואני יושבת בסלון בשולחן שבת, לידי יושבים אבא ואמא ומסתכלים עלי מחייכים בעצב. אבל שמחים שאני טועמת את טעם השבת. אני יושבת אוכלת ודומעת.
אמא אפילו לא העירה לי על זה ששתיתי קפה ישר אחר-כך
עכשיו אמא לא פה לתת לי צונט, אני צריכה למזוג לעצמי.
חושבת עליה שמאושפזת במחלקה, לבד.
אני מתגעגעת אליה
אני מתאפקת לא להתקשר אליה כי יודעת שזה מכביד עליה
אבל אמא! שתדעי שאני אוהבת ומתגעגעת
לומדת להעריך אותך כשאת לא פה
את חסרה לי כלכך
אמן שתרגישי טוב
