תקשורת בקשר זוגי רגיל אינו תמיד פשוט אך תקשורת בקשר של שליטה מורכב עוד יותר.
מצד אחד אני דורשת ציות מוחלט, שכל החלטה תתקבל נקודה.
מאידך, כאשר מדובר במשהו מהותי בקשר שלנו ארצה לשמוע את דעתו. "את החשובה בקשר הזה". ואני אומרת: אין אני בקשר שלנו בלעדיך..
בעבר לא ידעתי לתקשר בכלל ועד שלא היו מתרפסים בפניי זה לא היה עובר. האגו לא נתן לי לרדת מהעץ. אך עם הזמן למדתי להודות בטעות, להתנצל לנסות לתקן ולפייס.
אך עדיין נותרה בעיה של הרצון להעניש והרצון להתרחק.
גיליתי שברוב המקרים הצורך שלי אינו בהתנצלות בכלל. יותר כמו אני צריך אותך, אני אוהב אותך, כוונותיי היו.. אני מבין אותך..
ואז הכל פשוט נרגע.
לפעמים אני קיצונית בתגובות כאשר נפגעתי בבטן הרכה או כשאני כועסת ממש. לכן לפעמים המילים שלו ירככו אותי. אולי מקווה שכך שיזכירו לי כמה הקשר הזה חשוב לי.
הנטייה הטבעית שלי היא תמיד להתרחק אבל בקשר כזה זה לא אפשרי. כשאת יודעת שמישהו מסר לך את נפשו, משתוקק לכל מילה, מחכה לך, נותן הכל כדי לשמח אותך, אינך יכולה להשאירו תלוי. זה מחייב אותי להתמודדות עם עצמי. לתקשר גם כשקשה.
נכון, לפעמים זה מביא עמו עונשים שכנראה לא הייתי מחלקת ביום רגיל אבל זאת הכלה 🙂
אז לא רק שאני רוצה לשמוע הכל, אני רוצה את זה הכי חזק, הכי נקי, הכי חשוף, הכי מהלב, הכי כואב.
תן לי את זה מזוקק מאגו מרוח ופתוח על השולחן.
איני דורשת משהו כזה מבלי לשים את עצמי גם. אני כאן עם אותם חששות למרות שאני חזקה אין לי בעיה להראות כאן "חולשה".
להיפך אני מרגישה שזאת חוזקה. רק מישהי חזקה, אינה חוששת לשים את עצמה במקום פגיע.
כל הקשר הזה הוא פגיע מעצם מהותו. יוצר הרגלים במיוחד למי שמנהל סדר יום קבוע. הרגלים הם דבר חזק, ההתמכרות חזקה.
אז מה המתכון המושלם?
אין.
צריך לעשות את המקסימום ולהכיר את הצד השני הנקודות שיכולות להרגיע, להיות קשובים.
אני אלחם בצורך שלי להתרחק ואתה תלחם עם הקושי להראות רגש במיוחד כשאתה פגוע.
אסיים בנימה אופטימית 🙂
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים , וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.
זה הפסוק שבחר הסופר מאיר שלו ז"ל כאהוב עליו ביותר. מאמצת ❤️
פסל: אלכסנדר מילוב
