רבות כתבתי וכנראה עוד אכתוב בבלוג על ירידה וכמה שהיא משמעותית ומהנה עבורי אבל אם נצלול יותר עמוק (תרתי) נלמד להכיר את האולטימטיבי מבחינתי.
לכן אני תמיד שואלת אתה אוהב לרדת?
התשובה כמובן היא תמיד: כן!
נניח למילים בצד כי המעשים הם אלה שקובעים
אז מי באמת מכור לכוס?
זה שרק מירר למראה הכוס שלך.
זה שלא מרים את עצמו משם ואם ניתקת אותו מהאינפוזיה הוא מתאכזב.
זה שלא נגעל מכלום, כל מה שיוצא ממך קדוש.
זה שמתנתק מהסביבה כשהוא שם, כמו תרפיה. הוא לא חושב על הלחץ בעבודה, על הצרות שלו, על הגוף שלו הוא כל כולו מרוכז וקשוב לתנועות שלך. לטעם בלשון, בנוזלים שיוצאים, במרקם, בנשימות והאנחות שלך. ממוקד בך.
ולא באמת אכפת לו מה את עושה, תני לו לגור שם הוא גם ישלם שכירות.
בדרך הביתה הוא עוד יסניף את האצבעות וממש לא ירחץ ידיים.
אבל רמה אחת מעל נמצא השואב.
בזמן הירידה הוא שואב את הנוזלים כמו ששותים עם קש ובולע בשקיקה. כשאת גומרת הוא נשאר שם לגרוף, לנקות ולהרגיע את הכל במיוחד את הדגדגן הסוער והנפוח. נותן לך זמן לחזור לעצמך. הוא צמא לך! בימים רבים אחרי עוד כותב לך שהטעם שלך עדיין על הלשון ומתחנן רק לחזור להירגע בין הרגליים שלך זקוק להיכנס לספייס שלו. ניתוק והתמרכזות.
וזאת התמכרות.
גם שלי, אני מרגישה את כל תנועה כל נשיקה מלאת תשוקה. סיפור אהבה שנרקם בין שפתיים לשפתיים.
ברור שיש כאן חיבור מדהים שנובע גם מהתמכרות וסגידה אלייך אבל גם מאהבה ונזקקות אמיתית לכוס 🙂 ( נדיר מסתבר)..
ממתין בסבלנות לאישור
מבט חודר
עכשיו תעצמי עיניים תשכחי ממני
אני פשוט רוצה שתעשי מה שבא לך
Practice makes perfect
אשה רגילה מתרגשת מהמילים אני אוהב אותך. אני מתרגשת מהמילים אני מכור לכוס שלך.
לרוויה
