נאיה.. מחשבות מהכלביה

רקחו לי קוקטייל צבעוני של כדורים

כדי למסך את העצבים הרופפים

שכמו באסון התאומים

כאשר הקרקע נשמטת אנשים אל מותם קופצים

תכף וודאי אפול לשנת ישרים

כזאת שכופה הפעלה מחדש של כל התאים האפורים.

וכשאקום לאותו עולם עקום

בו חיים אנשים שלא באמת מרגישים

דוחפים לגרון לורידים ולאף משני תודעה קשים

רק כדי לחוות שקר של עוצמה וריגושים

אפקח שוב את עיני

אגלה שעודני בחיי

שהזיוף כאן נשאר

שאף אחד לא באמת מאושר

שחופשי זה לגמרי לבד

ושמחיר החופש כואב כמו תער חד.

בלילה השחור

שוב אלבש את בגדי העור

ואשמור על פאסון

ככה שלא יראו את גודל האסון

שבפנים אין מלכה

אלא נשמה חבוטה ומוכה

שמחפשת מקום בעולם 

בשקר שחיים ומתים כולם