נאיה.. מחשבות מהכלביה

זאת העלמות מבורכת

העלמות שלא ידעתי כמה חיכיתי לה

שקט 

שקט מבורך

אף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים רומנטית בדס"מית

בזתי לרומנטיקה

הפסקתי להאמין באהבה

לבשתי עלי חליפת קשיחות מעור 

בתוספת שריון ניטים ושלשלאות

ויצאתי לקרב..

קשה באימונים קל בקרב?

אני גדולה מכדי להלחם

אני טובה מדי לקרבות עקובים מדם

להכיר אהבה בכלוב זה יתרון אדיר...

להכיר אהבה אחרי שקוראים את הבלוג האפל כואב עצוב ומטונף שלי.. זה החלום..

אני לא צריכה יותר את שריון הניטים הדוקרני

כל השיט שלי פרוס על גבי הכלוב

רוצה?? קח..

ככה

בלי לייפות, בלי להסתיר, בלי משחקים

עדיין רוצה?

זכית..

וזכיתי אני..

לאט לאט הספקות בנו הולכים ונעלמים לטובת אהבה גדולה.

אהבה שצומחת מתופת, מבכי.. מבלגן אטומי.

אבל החיים- הם לא בנויים מאטומים, הם בנויים מסיפורים.

סשנים מתערבבים ברומנטיקה

חבלים בנשיקות

יש לנו הכל.. קולר ומגפיים, שרשראות ברזל שאקלים פלוגרים והרבה נוזל סיכה..

ויש לנו אורגזמות שבאות מהלב..

וואו, לגמור מהלב זה משוגע..

כשהלב מפעפע כמו כוס נוטף 

ודמעות של סיפוק נשמתי זולגות ומתערבבות ברוק.

את הסטיות שלנו, אנחנו לוחשים באוזן אחד של השניה..

זה הסוד הגדול שלנו..

והגילוי שלנו את הגוף והנפש מרגש את נימי הלב ואת קצוות העצבים החשופים

זאת החומה שלנו.. זוג מוזר שכמונו..זאת הבועה שלנו..

אני אוהבת אותך

אני אוהבת אותי איתך

אני אוהבת אותך איתי.

אתה שייך לי- כולך, הידיים הרגליים השפתיים והלשון

החורים כולם

המוח

השכל הישר

והלב.

שלי....

ואני, 

דומינה משוייכת..