ככה זה

כבר שנתיים וחצי שאני משתכשכת בשלולית הזו. אולי צריך להגיד "רק שנתיים וחצי". לא יודעת.
עברתי בהן לא מעט. אם כי בעיקר בשנת ההרפתקאות הראשונה.
אח"כ דברים התחילו להשתנות. אז לקחתי צעד אחורה כדי לתת להם ולי זמן להתהוות מחדש.
וגיליתי כל מיני דברים.

להלן שלושת היסודות העיקריים עבור המבקרים והמתעניינים פה בשלב זה:

1. מה שאני לא מתפשרת עליו
הסטטוס שלך.
אם אתה נשוי או באיזשהו סוג של קשר. זה לא בשבילי. הייתי שם כשזה התאים לי. עכשיו כבר לא.
אנא בלי נסיונות שכנוע. אין ועדות חריגים.
הגבול אדום.

2. מה שאני מעדיפה
שתהיה גדול ממני - גיל, גובה ומבנה גוף.
אני בת 46, הגובה שלי 1.70 מ' ביום טוב, ומבנה הגוף שלי רגיל למדיי. החזה שלי לא יכנס לך בכף היד, אבל מעולם לא שמעתי תלונות.
בוא נגיד שאם אתה גרוש, בן 50-55 עם ילדים בוגרים, מבחינתי זו התחלה מושלמת.

3. מה שנמצא בכוונה

אהבה.
כן, כן, רחמנא ליצלן, המילה הזו שמפחידה ומסננת רבים וטובים. אבל לוכפתלי...  זה מה שאני מבקשת לעצמי עכשיו. סימנתי וי על רוב תכתיבי החברה, ועכשיו זה הזמן למה שבא לי. ובנחת. יגיע, מה טוב. לא יגיע, לא נורא. אין בי דחיפות או לחץ שמייצרים פשרות מיותרות. ממילא לא משעמם לי איתי אף פעם.
פשוט רוצה זוגיות. נעימה וזורמת. כזו שיש בה שליטה בקונסטלציה כזו אחרת. מלאה בתשוקה, חופש וסקרנות. יצירתית וקינקית AF כי הדמיון והליבידו שלי ערים רוב שעות היממה, וזה לא עניין של מה בכך.
ולא פחות חשוב - זוגיות שתהיה נקייה מגרביים בסלון ו/או משאיפה לאחד כתובות (מיציתי את שלב החיים הזה לעת עתה). וממילא לרוב אעדיף לישון באלכסון.

זה ה-Fairytale שלי כעת, לא מתנצלת עליו, ולשם אני מכוונת.
אם זה לא נמצא באופק האירועים מבחינתך, בבקשה, אל תטרח.

מה עוד...?

אני לא מונוגמית, אבל לא מתוך עקרון או אידאל.
מונוגמיה יכולה להיות פשוט מה שקורה, ולא החלטה. תלוי מה הקשר מספק בתוכו. אם הצרכים שלי נענים, אני לא רואה סיבה לחפש הרפתקאות נוספות מחוץ לקשר.
באידאל -
המין והמשחקים יהיו חופשיים ומרובי פרטנרים.יות, אבל בתוך הקשר.
בתכלס -
מי יודע מה ילד יום... הכל תיאורטי עד לאירוע עצמו.

אני חייבת רגש, רוח, עומק, פגיעות. זה חלק ממי שאני כמעט בכל רובד בחיים, אחרת (מסתבר) אני מאבדת עניין די מהר.

מה שהכי מעניין אותי בעולם זו הנפש. ואני אוהבת אותה עירומה, ולא פחות מכך, את תהליך ההתערטלות שלה. אחרת, זה לא משנה איזה גוף עוטף אותה, וכמה מפתים אבריו, עבורי הוא יהיה קישוט חלול שימצה את עצמו מיד כשירגע ריגוש החידוש. לרוב, הרבה לפני.
אז אני מחפשת לי מישהו שלא מפחד מהדברים האלו, ושלא מתחבא מאחורי ז'רגון כזה או אחר של היררכיית שליטה, שזה הכי משעמם אותי.
לצערי גיליתי עד כה (ובדרכים לא מאוד נעימות) שכל זה די נדיר כמובן, אבל עוד לא אבדה תקוותנו.

סוגים מסוימים של כאב כבר פחות מרגשים אותי. הייתי צריכה את רוב הבופה כדי לחקור דברים בתוכי ועשיתי את זה. לאחרונה קצת מדגדג לי שוב ואני מאמינה שזה יחזור ברמה כזו או אחרת עם האדם הנכון, אבל כרגע זה פחות העניין מבחינתי.

אני כן מעוניינת לחקור את הצד המנטלי. לא יודעת מספיק עליו ולא מכירה את הפוטנציאל. הוא קיים כמובן כמעט בכל דבר אבל לרוב כנספח, ולא כמוקד העניין.

בנוסף, לסיום החפירה,
מבלי לסתור את המשיכה שלי לצד הנשלט,
אני גם משתעשעת לאחרונה עם הרעיון לחקור את הצד השני. לא יכולה כ"כ לקרוא לזה שולטת כי אני לא מרגישה כזו. לא כרגע בכל אופן.
אבל כך או אחרת, זה משהו שחי בי בימים אלו. עוד לא מומש. כנראה ימומש מתישהו. הלוואי וזה יוכל להיות עם האיש שאיתי, בין אם כי זה משהו שיעניין אותו בעצמו, או משהו שיתאפשר לי להתנסות בו כנשלטת עם צד שלישי בתוך הקשר. כך או אחרת, זה לא תנאי, אלא יותר פנטזיה בשלב זה.
במובן הזה, גם נשלטים מוזמנים לפנות. בעדינות המתבקשת.

זאת בגדול מי שאני היום.
מחר יום חדש...