כש..

באיקאה מסתובבים ומסתובבים ומסתובבים,

מסתכלים, בוחנים, מדמיינים

לוקחים מידות, לוקחים גבהים

מסובבים, הופכים, דופקים

נוגעים, ממששים, מושכים

בודקים את האיכות, את העומקים, את הדפנות.

באיקאה מתעורר הצורך העז לעשות שיהיה שלי, להטביע שייכות.

באיקאה מתגנבות להן מחשבות של, לו רק היה לי יותר מקום.

באיקאה עולים וצפים להם זיכרונות מחיים אחרים. 

ואני.. אני הולכת שם במעברים אחריך.. רואה אותך מרוכז, מתלבט, מתחבט. עדיין מרגישה אותך ממקודם..

כשסובבת אותי, הפכת ודפקת 

איך שנגעת בי, מיששת ונשקת

נכנסת עמוק, ולכל הצדדים

שאספת את שיערי ומשכת לאחור

נזכרת בדפיקות בדלת השירותים שרק הדליקו יותר,

והמים הזורמים שעזרו לנו לשקוט פחות.

מסתובבת שם במעברי איקאה ומרגישה את הגעגוע שמתחיל להיבנות לו, את הרטיבות והחום שמציפים אותי ואת החוסר בסיפוק שממלא אותי.

ולפתע פתאום מרגישה גם את היד שלך בתוכי,

ולגמרי שמחה על שיש עוד כמה דקות לגופנו..