איזו מין מילה זאת
בחיים לא חשבתי לעצמי שארשה להשתמש בה. לא אני לעצמי ובטח שלא שמישהו אלי
פחחח הייתי צוחקת לו בפרצוף,
נותנת לו סטירה,
קמה,
מתלבשת ומתעופפת משם בטיל... אם רק היה אחד שהיה מרשה לעצמו. לא משנה כמה נשלטת הייתי.
אה, ובטח שהוא לא היה שומע ממני יותר בחיים
ואז הגיע איזה אחד. שפתאום הרשתי לו. איזה אחד? חתיכת אחד. הלב שלי נפתח אליו בשנייה. הוא מילא לי כל מה שהיה חסר לי ועוד. הייתי לגמרי באובססיה עליו. כל שנייה ושנייה חשבתי עליו. כל דבר שקרה לי חשבתי(ובתכלס עדיין חושבת) מיד איך אספר לו...ובדרך מספיק קולית שזה לא יהיה שקוף שאני מספרת לו, רק כדי להעלות את המניות שלי אצלו. היו לי ימים חסרי אנרגיה כשהוא לא היה נוכח. יום לפני פגישה איתו הייתי בענני העננים...ויום אחרי, בתהום אחרי עמוק שיש
היו לנו שעות מקודשות. שיחקנו בהן מלא תפקידים.
המאהבת והמאהב
הילדה והאבא
המורה והתלמידה
החבר והחברה הכי טובים
הזוג הכמעט מושלם(כי אין דבר כזה מושלם)
והכל יושב על התפקידים הטבעיים במערכת הזאת שלנו של שולט ונשלטת
ותמיד תמיד... הזמן כמו נזל מבין האצבעות....
ואז הגעתי לאיפה שאני היום. ..
עם כוס יין שנייה קרה ותחושת בדידות עצומה. מרחיקה ממני הכל, פרט ליורשים המתוקים
ורק בא לי שהוא יבוא...יבוא ויציל אותי מעצמי. יחבק אותי אליו וישכיח לי הכל. את כל התחושות הנוראיות שיש לי כלפי חוץ ובעיקר כלפי פנים.😔
ולהיות זאת שמרגישה כל כך בטוחה בין זרועותיו שמצליחה לתת לו להשתמש במילה הזאת... זונה.