שהיה לה קשה להתבגר
היא הייתה נראית לכל מבחוץ כאישה עם ביטחון, בסיס וכח אבל בפנים היא הייתה ילדה שנתקעה לה ההתבגרות
היא אהבה לשחק והיא אהבה להשתטות
היא אהבה ממתקים ואהבה סוכריות, בעיקר מלוחים וחמוצות
היא הייתה קצת תמימה ותמיד השתדלה להיות טובה, ממש כמו בשיר ההוא..
היא זקוקה להרבה תשומת לב
היא זקוקה למילים טובות
היא אוהבת כאב אבל אוהבת גם את הרכות
היא מאוד רגישה לדחייה, רגישה ברמת הלברוח רגע לפני שהיא חושבת שהיא תגיע
החיבור שלה לכאב ידוע לה ומובן
בכאב שבעולם הזה היא חווה את השקט, את חוסר הדאגות, את הניתוק המושלם.
כשהיא הייתה באמת קטנה, היא הייתה ממש שקטה... אפילו חשבו שהיא קצת סתומה
אבל לא לא... סתומה היא לא הייתה. היא פשוט הייתה מלאה במחשבות
כשהגוף שלה התבגר, היא הרבה פעמים הרגישה חוסר התאמה בין הפנים לחוץ... החלום שלה היה לחזור לגיל 5 ולרקוד בלי לחשוב
הילדה הקטנה תמיד בתוך האישה
רוצה שיאהבו אותה
שילטפו אותה
והכי הכי? שיתגאו בה!
היום היא יודעת איך להתנהל עם הפער...ואיך למלא, לפחות זמנית, את החסכים שהצטברו וגרמו לה להיתקע בגדילה.
