לפני שנתיים. 25 באוקטובר 2022 בשעה 18:39
אני פוגשת בו באמצע הרחוב. לשבריר שנייה אני לא מזהה ומסתכלת עליו אחוזת מיינדפאק בבילבול של מי זה הדבר הרע הזה, ותוך שבריר שנייה אני מזהה. נהיה לי חם, הלב שלי דופק, רק שלא יראה אותי. אני ממהרת לברוח וחוצה את הכביש. אני צופה בו ממשיך ללכת במדרכה. אני לא מבינה מה הדבר הזה עושה פה באמצע החיים האחרים שלי, איך הוא צץ ולמה הוא לא בבית שלו. אני ממשיכה להסתכל בסכנה החולפת ולהרהר בו. שוב אני לא מרגישה כלום. אבא זה משהו נטול כל משמעות עבורי. אני לא מרגישה שום דבר עבור האדם הזה לכאורה, אבל אני בכל זאת רק רוצה לברוח ולא להיתקל בו.
