האמת המכוערת

כשאני מזויינת אני לא משקרת, בכלל. נפרץ לי מימד הלא מודע ואני ממשיכה לדבר את כולו לפחות כמה דקות גם אחרי שגומרת. "אני רצינית, למה אתה צוחק?", ניסיתי להסביר בכוח את האמת המוחלטת שיש לי בראש כרגע.
"לא מאיהפבך, אין דבר כזה להיות חתומה על הסכם עבדות במדינה, זה לא חוקי, לא עושים דברים כאלה היום", "אני אעתור לבג"ץ שיאשרו לי", אני קופצת בראש. אבל כשאני שומעת על הקול שלו שנשרפות לו האוזניים אני מתעשתת וסותמת.
אני לא סובלת אותו ובצדק.