.

כנראה תמיד כשאני בווסת אני מתגעגעת לאותם דברים. אני מתביישת כבר להגיד, הסנטר שלי קופץ כשאני חושבת איך יכולתי להרפות שטחים שלמים של שריר על פני שיח קוצני. אני לא יודעת למה חשוב לי כל כך לשנות את הנרטיב הזה, לחזור אחורה, להפוך נבלים לגיבורים. יום אחד זה לא יהיה מעניין יותר, אני אהיה בווסת ומישהו ישטוף את הכלים במטבח וינקה את פתח הניקוז. כבר עכשיו משהו שונה במבנה של המציאות, עובדה שאני רוצה