אני אוהבת אותו.
את הדרך שבא הוא מסתכל לי לעיניים. מטורפת על התקשורת חסרת המילים הזאת, שמתחילה בניצוץ האינטראקציה ביני לבינו.
מאבדת את חוט המחשבה, במאית השניה שאני מרגישה את חום ורכות גופו. עורו כמעט כמו משי, המכוסה בזקיקי שיער עדינים שמזדקרים ברגע שאצבעותי מתקרבות.
הנשימות השקטות שמתחילות להכביד, עם כל מגע וליטוף, המבטים הנכנעים שקצת זועקים לעזרה אבל ברגע נמסים בין עיניי הכחולות.
אני אוהבת אותו.
כשהוא מתחתי ולמרות כל הבגדים שעליו, הוא עירום וחשוף בפני כמעט כמו ספר פתוח. נשאר לי רק לדפדף את דרכי לאורך גופו, ולנסות להבין למה מתכוון המשורר.
בשריטות ונשיכות עדינות להעיר את חושיו עד לכניעה מלאה. לאט ובזהירות לתפוס את גופו, ולהשתלט על הדבר היחיד בו שלא ניתן לאילוף,האגו שלו.
להפוך אותו למרכז ההנאה, למופע הפרטי שלי, שמעורר את תאוות החושים שבי. משתוקקת לטעום מהחולשה שמסתתרת מאחורי מסיכת החיה.
אני אוהבת אותו. בידיוק כמו שהוא, חלש כנה וכנוע.
אני אוהבת אותו, דרך הכוח שהוא נותן לי, הוא מלמד אותי לאהוב את עצמי.
