לפני שנתיים. 13 ביוני 2022 בשעה 6:37
את זה אתה לא זוכר.
זה חדש, בקצה בקצה של השדה של סבא,
שתלתי עץ צעיר, כי היית צעיר.
ומ' ה BFF שלי התחילה לחפור בידיים
ואחריה כמעט כולם. כמעט כולם רצו לגעת
כאילו בך. דרך האדמה ששנינו אהבנו,
כמעט כולם כי נסענו במיוחד כל מי שהיה
קרוב אלי ,אליך ונסענו לשדה של סבא שלי
ואני עמדתי שם רואה את כולם חופרים
ואחר כך כל אחד תפס את חפירה, וכולם
פתאום התחילו להגיד כמה אתה כבר חסר
כמה שהם כבר מתגעגעים, וחשבתי לעצמי
כמה מוזר שאת כל זה לא עשינו בקבורה
אלא רק עשינו בשתילה. כמו ליצור מחדש.
ואני עמדתי שם היחידה שלא ירדה על
הברכיים וחפרה.
כי זכרתי שאמרת לי, בחיים אל תעמדי על
הברכיים מול החיים.
מול החיים - עומדים זקופים ומ ת מ ו ד ד י ם