|
|
|
חיכיתי להפוגה וההפוגה לא באה
אז התחמשתי בפונצ׳ו והתפללתי להגיע בחתיכה אחת למשרד.
הפונצ׳ו עשה את שלו. הראש, הסוודר, התיק והטלפון יבשים.
המכנסיים רטובים עד הגרביים.
מעיל גשם. דחוף.
אחר אין יותר קורקינט עד שנגמרים הגשמים.
ואני שונאת להיות תלויה באוטובוסים ובמוניות.
יום יבוא ואעבור למקום נטול גשם.
ועד אז,
תישארו יבשים, סעו בזהירות ותאהבו את עצמכם.
אחרי מיגרנה שהשביתה אותי מאתמול אחר הצהריים עד היום לפנות בוקר, קמתי עפוצה בבוקר ועשיתי תנועה לא טובה אחרי המקלחת ובום-טראח-נתפס לי הגב.
אבל עכשיו אני פותחת את תיק האוכל שארז לי הדוב.
ומגלה שם פסטה שמנת פטריות מדהימה שהוא הכין אתמול.
נחמה בקופסא.
לפחות טעים לי 😍
תודה🌹
הריני מקבל על עצמי / לאהוב/ לאהוב/ עם כל השנאה שבתוכי/ לאהוב לאהוב
לא כל העולם אשם בבעיות שלי/ בהפסדים ובספקות שלי/ ואיפה כל המעשים והמידות שלי
הריני מקבל על עצמי
היום אני לוקח אחראיות/ על כל השטויות שעשיתי/ ובכל מי שפגעתי, מבקש סליחה
על החומות, ההיסוסים, המגננה/ על שליליות והקטנה/ על קנאה ועל טינה
מקבל על עצמי להבין שאני פזיז ועצבני/ ולקבל את ההשלכות/ של הטעויות שלי
עם כל הכעסים בלב על כל הסובבים אותי/ הציפייה הזאת.. שינהגו או יחשבו כמוני
הריני מקבל על עצמי/ לאהוב/ אהבה שאינה תלויה בדבר
לחיות בשלום עם מי שאני/ וסוף סוף, סוף סוף להניח לעבר
מקבל על עצמי/ להניח לזו שאהבתי
לחיות את החיים שלה בשקט/ ולאחל לה רק טוב
גם לה מגיע לאהוב/ גם לה מגיע לאהוב
■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■
מחזקת ומחבקת מרחוק.
זה כתוב בצורה כל כך ברורה בפרופיל.
אם מישהו פתוח להיכרות.
למה להציק למי שלא?
כך נראה מי שפתוח להיכרות חדשה
וככה נראה מי שלא
אז למה לבזבז לאנשים את הזמן?
פיתה עם חומוס, חמוצים ופסטרמה.
אז פאפא הכין לי חומוס.
בלי טחינה.
ויצא מושלם.
תודה פאפא♥️🦊🌹
שהמשאית שלהם תעצר מול הבניין והם יעברו דלת דלת.
רומסים, מרסקים, בוזזים, אונסים, חוטפים וחוזר חלילה.
זה לא יקרה כאן.
אין להם את היכולת ואת כוח האדם למבצע כזה.
כבר לא.
אבל אני מפחדת.
כי יותר מדיי דם נשפך.
יותר מדיי חיים נלקחו.
יותר מדיי סיטואציות לא סבירות בעליל כבר קרו.
יותר מדיי.
זה לא רציונאלי.
זה מפחיד.
אולי יושמד.
כשמישהו מנסה לתמוך את דעתו ב'עובדות' לא נכונות ולא מגובות.
תלמד. תקרא. אל תהיה מטומטם לא מלומד.
יש לי בקרים... לא טובים.
אני לא טיפוס של בוקר.
אם אני לא קמה עם מטרה ברורה, אני קמה רע.
והבטן העקומה (בריאותית) שלי לא מועילה בהרבה למצב.
הבוקר של אתמול היה כזה.
וכמובן שהרגשתי רע לגבי זה, כי למה לא להוסיף רגשות אשמה למיקס?
אבל אחרי התאפסות (לא) קלילה, הדוב ואני נכנסנו לרכב ונסענו למשתלת קונספט בחולון.
המקום מתוק, הבעלים... איש מקסים אבל ממש לא כוס התה שלי.
יצאנו עם ארבע אדניות ושק אדמה.
בערב שתלנו את הבטטות על מעקה המרפסת.
אני מקווה שהצמח יעשה את שלו ויתפשט על כל המעקה.
בקטע הזה בטטה קצת דומה לפסיפלורה.
אחרי שסיימנו עם הבטטות הדוב מושיב אותי לשיחה.
' היה לך בוקר קשה. נכון?'
הוא שואל ואני לא ממש מבינה לאן זה הולך.
'ובכל זאת התארגנת על עצמך, שלפת אותי מהמיטה, הלכנו להביא עציצים, אכלנו במקום שאני אוהב ושתלנו בטטות. עשית עוד המון דברים היום. למרות הבוקר הרע.'
ואני מחייכת.
תמצאו לכם את האדם הזה, שרואה אתכם שקוף, שיודע לחגוג את ההישגים הקטנים-גדולים האלה.
שיודע להגיד את המילים הנכונות.
לא מאמינה שאתה עוד רגע 'שורד' אותי שנתיים.
אני אוהבת אותך🌹
