סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

RESTART

Zero fox given
לפני חודש. 17 באוקטובר 2024 בשעה 22:00

*

מתחילה את היום בכאבי מחזור שהזכירו לי נשכחות.

מאז שהתחלתי גלולות, לא היו לי כאלה.

עוברות כמה שעות של בטן מתהפכת וחוסר יכולת לאכול אני מצליחה לסדר קצת את המטבח ואז נשמע צליל חזק בבית.

המח העקום שלי הולך למקומות אפלים.

הדוב מחבק אותי חזק ומרגיע.

הדוב טרק חלון. זה היה הרעש.

לא צריך לפחד.

אני בוכה. בכי משחרר אנדורפינים ומרגיע את המח.

 

כשאני נרגעת, אני מחליטה שאני חייבת קצת להזיז את הגוף.

אני מחליפה לבגדים קצרים ונעלי ספורט ועולה על קורקינט אל הטיילת.

צועדת מצ׳ארלס קלור עד גורדון.

האוויר נעים ואף אחד לא מעז לפנות אל הקירחת עם הבגדים השחורים ומשקפי השמש אז יש לי שקט.

שכחתי כמה הקרחת מפחידה ומאיימת על הגבר הישראלי הממוצע. בעצם זה שגילחתי את הראש יצרתי שכבת מגן מדושים.

 

קצת אחרי חוף גורדון אני מסתובבת ומתחילה לצעוד קצת חזרה.

מול בית האופרה אני נעצרת, כי מבחינתי סיימתי את ההליכה, מתיישבת לשמוע יצירה* שתמיד עושה לי גם שמח וגם עצוב.

כמה דקות לתוך היצירה ומשהו נוגע לי בגב.

אני מסתובבת וזה גור מתוק, לא יותר משלושה-ארבעה חודשים, רועה בלגי שחור יפהפה, עם אוזניים יותר גדולות מהפנים שלו.

הבעלים מתנצל ואני מחייכת, מלטפת את היצור הקטן המתוק הזה והם ממשיכים בדרכם ואני חוזרת להסתכל על הגלים ולנשום.

 

בדרך חזור על הקורקינט, הרוח מייבשת ממני שאריות זיעה ודמעות.

אני מגיעה הביתה וקוראת קצת חדשות.

סינוואר חוסל.

אפשר לנשום יותר עמוק עכשיו.

 

*צ׳ארלס קלור.

 

 

לפני חודש. 14 באוקטובר 2024 בשעה 15:51

אזעקה בצפון תל אביב.

בועתית מפגרת שכמוני, חושבת לעצמי 'זה רחוק ממני.', ממשיכה להתארגן וחושבת לעצמי 'הכלבה לא יצאה מהבוקר. אני אוציא אותה לטיול.' ושמה עליה רצועה.

לוקחת מפתחות וכמעט יוצאת מהדירה ואז אזעקה באיזור שלי.

הדוב מתעורר ואנחנו יורדים לכיוון המרחב המוגן.

למטה אני שואלת אותו אתה חושב שזה סימן? 

הוא מציע להתאמן בבית אבל אני לא בחשק לזה.

אני אומרת פאק איט.

מחכה עם הכלבה עד שהמצב נרגע ויוצאת להליכה משדרה לשדרה, בין מקלטים ציבוריים.

למזלי באיזור שלי יש לא מעט מקלטים ציבוריים.

היה שקט כאן מאז.

כדי להירגע אני מאזינה לפודקאסט על פשעים אמיתיים.

מצחיק מה המח שלי מוצא מרגיע*.

 

סיימתי שעה הליכה.

הכלבה מרוחה על הרצפה.

 

אני מתאוששת במרפסת ובקרוב אכנס למקלחת.

 

* דברים שמרגיעים אותי:

חיבוק עוטף, אוויר, פודקאסטים על פשעים אמיתיים, לסדר את הציפורניים, הצלפות וספאנקים, הליכה, אורגזמות, מיץ תפוזים, זין.

 

אני הייתי שועלית.

 

לפני חודש. 9 באוקטובר 2024 בשעה 21:52

 

מה מסתתר בתמונה?

 

לפני חודש. 9 באוקטובר 2024 בשעה 3:56

שאין לי באמת זכות להתלונן.

אין לי זכות להיות עצובה או מבולבלת או בחוסר חשק כללי.

יש לי קורת גג יציבה מעל הראש ומרחב מוגן בבניין.

יש לי מקרר מלא באוכל וארון מלא בגדים.

יש לי אהבה גדולה [וגם אהבה קטנה בדמות כלב].

חשמל.. מים.. אמבטיה..

אני עובדת בעבודה שמספקת לי חיים נוחים.

 

אין לי זכות להתלונן..

לא על מיגרנות ולא על עייפות ולא על כאבי בטן ובטח שלא על עצבות.

 

נפלתי למחילת ארנב של סרטוני זוועות מהשביעי באוקטובר ועכשיו עצוב לי.

עשיתי את זה לגמרי לעצמי.

מטומטמת.

 

לפני חודש. 7 באוקטובר 2024 בשעה 5:19

לפני חודש. 6 באוקטובר 2024 בשעה 19:11

השמיים יצעקו

ירעמו 

יזעמו

ואנחנו

בדם

אש

ותמרות עשן

נצא 

מנצחים.

 

הישמרו נא

בחכמה

בשקט

במבטחים

ותנו למי שיכול

למי שעושה

למי שיודע

לתת את כולו

למען כולנו.

 

ואת

ואתה

הנפש המודאגת

שבעורף

כשכל זה יגמר

תהיו מקום

לנוח

בית

שקט.

 

ביחד ננצח

לפני חודש. 4 באוקטובר 2024 בשעה 22:53

היא אומרת ומגישה לי את הסיגריה שהדליקה בעבורי.

היא יושבת זקופה, ישבן על עקבים, עירומה ויפה, בבוץ של הפרדס, למולי.

כפות רגליי נחות לה על הירכיים, גרובות בגרביים עם ניחוח של יום עבודה.

אני רואה אותה מתאמצת לא לחשוב על הבוץ ולהתרכז בי, אז אני מחליט להקל עליה.

אני מרים רגל אל פניה.

'תסניפי' אני אומר.

בבת אחת כל החזות המאופקת שלה נשברת והיא מסניפה את הגרב הריחנית שלי משל הייתה בושם מענג.

היא מחזיקה את הרגל שלי בשתי ידיים ושואפת את הגרב עמוק לריאות.

'תורידי' אני אומר ולוקח לה רגע להתאפס ולהוריד לי את הגרב.

אני מוציא מסקנטייפ מהכיס של המכנסיים ומחבר לה את הגרב לאף ולעיניים, כמו מסיכה, רק הפה מציץ החוצה.

'פה גדול' אני אומר ודוחף את כף הרגל שלי לפה שלה לעומק.

היא נחנקת מעט אבל מייד מתעשתת ומוצצת לי במרץ את הבהונות, מתמקדת במיוחד בבוהן הגדולה.

אני שולף את הרגל מהפה שלה ומביא לה את הרגל השנייה לאותו הטיפול.

אני מפסק לה את הירכיים עם הרגל וחושף את הכוס שלה לאוויר הקר.

היא רועדת מעט אבל לא מפסיקה למצוץ לי את הבוהן.

אני מלטף לה את הדגדגן עם הרגל ומחדיר את הבוהן לתוך הכוס הרטוב שלה.

'כמה שאת זונה מלוכלכת. הכוס שלך רטוב יותר מהפה שלך, טינופת.'

אני אומר ומזיז את הבוהן פנימה החוצה, מרים ומוריד אותה על הרגל שלי. 

'את רעבה, טינופת?' אני שואל

'כן אדוני' היא מנסה לענות עם בוהן בפה.

'צמאה?' אני ממשיך.

'מאוד אדוני' היא שוב מנסה לענות.

אני מוציא לה את הרגל מהפה ומניח על הירך שלה.

'פה גדול' אני אומר לה ופותח את המכנס שלי בדממה.

היא מחכה פעורת פה, עם גרב מודבקת לפרצוף שלה, עם הבוהן שלי שעוד זזה לה בתוך הכוס.

אני מוציא את הזין מהמכנסיים ומכוון לכיוון הכללי שלה.

אני משתין על הפנים שלה, על הפה, על החזה, על הגרב שעל העיניים, היא מנסה לבלוע הכל ולא ממש מצליחה.

אני שולף את הבוהן שלי ממנה וקם מהכיסא.

אני מושך אותה מהשיער לעמידה, היא מיד משלבת ידיים מאחורי הגב.

אני מקפל אותה על אבן גדולה לידנו.

אני מרטיב קצת את הזין עם הברטולין שלה ונכנס לה במכה לתחת.

נפלטת לה צעקה ואני בתגובה נושך לה את העורף.

אני מזיין לה את התחת חזק ועמוק, כמו שהיא אוהבת, הזונה שלי והיא צורחת.

'אדוני בבקשה, אני רוצה לגמור בבקשה, תרשה לי אדוני. בבקשה..' היא מתחילה להתחנן.

אני מושך אותה אליי צמוד לעמידה, מהגרון ביד אחת והכוס ביד שנייה.

'את רוצה לגמור זונה?' אני שואל ומשפד את התחת הסקסי שלה על הזין שלי חזק. 

'כן אדוני בבקשה' היא מתחננת.

אני כבר שומע את השבר בקול שלה, היא כבר על הקצה.

אני יוצא לה מהתחת ומסובב אותה אליי, משכיב אותה על הגב על האבן.

אני מחזיק אותה מהצוואר והיא נאנחת.

שלוש סטירות נוחתות לה על הפנים והיא משתתקת.

אני נושך לה את הפטמה והיא מיללת. מנסה בכוח לא להוציא הגה.

אני מרים לה את הרגליים ומצמיד אותן ביחד, מחזיק אותה ביד אחת מהקרסוליים. 

'תפסקי תתחת' אני אומר והיא מפרידה את הישבנים שלה הכי שהיא מצליחה עם הרגליים צמודות.

'אני מרשה לך לגמור כשאני גומר. מובן זונה?'

אני אומר ונכנס לה בכוח לתחת.

'כן אדוני' היא אומרת בשקט.

אני טוחן לה את התחת עמוק וחזק.

אני מרגיש אותה מתפתלת ורועדת תחתיי.

כשאני מרגיש שאני קרוב אני מפסק לה את הרגליים ונכנס לכוס שלה בקלות.

היא מייד מגיבה בגניחות ורעידות.

'מוכנה זונה?' אני שואל והיא גונחת משהו לא קוהרנטי.

אני גומר בצעקה וממלא את הכוס שלה בזרע של חודש מילואים.

היא רועדת בלי שליטה אבל לא מגיעה לקצה.

אני יוצא ממנה ומרים אותה אליי.

אני מוריד ממנה את הגרב ומגלה שהיא בוכה.

'מה קרה זונה שלי? לא גמרת?' אני שואל ומחבק אותה חזק.

'לא אדוני. לא גמרתי' היא עונה בקול קטן ורועד.

אני מוריד אותה על הברכיים ושם את הזין שלי בפה שלה כמו מוצץ.

היא מבינה את הרמז ומתחילה להתחכך לי ברגל עם הזין בפה.

בזמן שהיא מתחככת בי כמו כלבה מיוחמת ומנסה לגמור היא גם מגבירה את המציצה.

אני עוזר לה עם היד, מכוון אותה לעומק הנכון. 

כשהיא גומרת לי על הרגל אני מרוקן שאריות זרע בתוך הגרון שלה.

'תודה אדוני' היא ממלמלת בקושי, רועדת לי על הרגל, מרוחה בשתן ובוץ וזרע.

'בבקשה זונה טובה שלי.' אני משיב.

לפני חודש. 2 באוקטובר 2024 בשעה 1:49

אל תאחל לי חג שמח או שבת שלום.

אל תמסור לי חיבוק או חיזוק.

אין לך שום עיניין או מקום בחיי ולי אין בשלך.

והמלחמה לא תאחד בינינו.

 

אם אנחנו מכירים,

אם אנחנו קצת יותר,

2 מילים פעם בעשר שעות,

פשוט לא עושות את העבודה.

 

 

לפני חודש. 24 בספטמבר 2024 בשעה 19:37

נשלחות במעלה הגרון ובמורד החזה

צובטות, חופנות, לוחצות, מתוות דרך

משאירות סימנים בבשר הרך של המוח.

 

אצבעות דקות אדומות ציפורניים

מפלסות דרכן תחת כותונת לילה ורודה

מסיטות תחתונים לבנים וטובלות ברטוב השקוף הזה.

מרטיטות רגליים ומעוותות נשימה.

 

אצבעות עייפות מקלידות 

שאריות של מילים 

שנותרו

בתום חלום שסופו נשכח.

לפני חודשיים. 19 בספטמבר 2024 בשעה 9:18

היא לא טרחה לנסות להסתיר.

אין טעם הרי.. הוא רואה הכל.

ובכל מקרה, הוא כבר ימצא דרך לנצל את זה לטובתו.

בטח יקרע אותם ממנה ויחנוק אותה עם הקרעים.

או יקשור אותה כמו חזרזירה ברודאו.

 

הוא אוהב שהכל במקום. אסתטי. 

הכי קרוב למושלם שיש.

הוא כבר יחרב, יטנף, יקרע, יפרע.

כמו איש מערות, כמו חיה.

 

בידיים גדולות ואצבעות קשות..

בכח.

 

את הערב היא תסיים שפוכה.

מפורקת לחתיכות ומורכבת מחדש.

קרועה, מטונפת, מחוללת.

חדשה.