|
|
|
היא לא טרחה לנסות להסתיר.
אין טעם הרי.. הוא רואה הכל.
ובכל מקרה, הוא כבר ימצא דרך לנצל את זה לטובתו.
בטח יקרע אותם ממנה ויחנוק אותה עם הקרעים.
או יקשור אותה כמו חזרזירה ברודאו.
הוא אוהב שהכל במקום. אסתטי.
הכי קרוב למושלם שיש.
הוא כבר יחרב, יטנף, יקרע, יפרע.
כמו איש מערות, כמו חיה.
בידיים גדולות ואצבעות קשות..
בכח.
את הערב היא תסיים שפוכה.
מפורקת לחתיכות ומורכבת מחדש.
קרועה, מטונפת, מחוללת.
חדשה.
החורף בא.
והבניין בהפסקת חשמל.
מעניין כמה פעמים זה עוד יקרה החורף.
הבוקר התחיל......
והניחה חצי ג׳וינט במאפרה, על שולחן הקפה הרעוע במרפסת צרה, ברחוב ללא מוצא.
'אתה רעל מסוג מאוד מסויים. רעל RNA ' היא המשיכה ומזגה לה יין.
הוא הסתכל עליה בחצי חיוך.
'רעל RNA ?'
היא לגמה מהכוס, 'כן. כזה שנכנס לעומק ומשנה את הDNA שלך. עורך אותו, יעני.' היא אמרה והוא חבט קלות בעורפה.
'שוב יצאה לך הפרחה' הוא ציין ביובש.
'וגם העיניים שלך. אתה יודע שהן מפחידות.'
היד שחבטה בעורפה, אחזה בו כעת, באצבעות קשות.
'מפחידות את אומרת? תרחיבי.' הוא אמר.
'כן, נו. כשאתה מחייך הן יפות כאלה אבל אז נכנס בך איזה שד או משהו והן נהיות קרות. חדות כאלה. בשנייה כאילו' היא הסבירה במהירות והתכווצה מעט לקראת החבטה שלא איחרה לבוא.
'עכשיו יצאה לך הפקאצה. מה יהיה?' הוא העיר ואז לגם מהויסקי שלו.
'נו די. אני לא באתי לפה לשיעור צהוביסטנית למתקדמים. אני מדרום העיר. מותר לי להתנהג מקומי' היא אמרה והחילה לצחוק.
'צהוביס...מה? סתמי את הפה תעשי טובה. אני נכנס למזגן. גמרת אותי עם העשן. ורק תנקי את הבלגן אחריך. כל הרצפה שיער.' הוא אמר ונכנס, משאיר אותה לאסוף שיער ברוח.
היא נכנסה לתוך הדירה מהמרפסת וסגרה אחריה את הדלת.
'בואי לפה שנראה אותך' הוא זרק לעברה מפינת החדר.
היא לבשה את המעיל ובאה עד אליו.
הוא הסתכל עליה לרגע והמבט שלו נאטם.
'הבנתי. אני הולכת.' היא אמרה ויצאה במהירות מהדירה.
כשהיא הגיעה לרכב הנייד שלה זמזם.
היא פתחה תמונה של העיניים האלה שלו, מחייכות. יפות.
'דווקא יפה לך קרחת'
מעגל פתוח הוא כמו פצע פתוח.
תכולתו נוזלת החוצה, לרוב בצורה כואבת ולא נעימה.
הוא נהיה נושא רגיש, כמו שפצע פתוח הוא רגיש למגע.
לאחר זמן מה אנחנו מתעלמים ממנו. נזכרים בו רק כשהוא כואב. כשמשהו נוגע.
כשסוגרים מעגל, זה כמו לפתוח את החבישה, לנקות את הפצע ולשים רטיות חדשות.
זה כואב לרגע, לפעמים גם בוכים קצת.
אבל אחרי הכאב מגיע שחרור.. מגיעה הקלה.
לקח לי זמן לחזור לעצמי אחרי שהמעגל הזה נקטע.
אני מודה על האפשרות לסגור אותו ולהחלים.
ולמי שזה נוגע לו..
תודה על הכל.
שועלית סוף.🦊
שהוציא עיניים במשרד?
להתלבש בשביל עצמי זה אש.
אבל גם צומי זה נעים🤭
#comefillmyhole
תמיד הייתי 'גדולה'. הגבוהה בין החברות, בגובה העיניים עם הגברים.
171 סנטימטרים שנפרשו כמעט תמיד על הסקאלה בין 55 קילוגרמים ל62 קילוגרמים.
הייתה תקופה קצרה שבה טיפסתי צפונה מ130 קילוגרמים.
הייתי יפהפיה. תמיד הייתי יפהפיה. אבל במשקל הזה לא הייתי בריאה.
בתהליך מפרך של אימונים יום יומיים, במשך שמונה חודשים, השלתי יותר מחצי מהמשקל וצנחתי ל55 קילוגרמים שוב.
ושם נשארתי כמעט עשור.
בתקופה האחרונה עליתי פתאום.
המון.
הגעתי ל71 קילוגרמים.
ושוב אני עייפה, קשה לי לנשום, חם לי.
אני מרגישה לא בריאה.
אז בעזרת הפרטנר ה(כי קרוב שיש ל)מושלם שלי(🌹) חזרתי לצאת להליכות בערבים, חזרתי לצאת לרקוד (שעתיים וחצי בפעם האחרונה), חזרתי להכין סלטים (ולא רק תבשילים ומאפים).
זה תהליך אבל אני שם.
היום חזרתי להתאמן.
38 דקות שכללו חימום, חמישה סטים של חמישה תרגילים ומתיחות.
קינחתי בטיול של חצי שעה עם הכלבה.
אולי אצא לצעוד שוב מאוחר יותר בלעדיה (היא קטנטונת ומאיטה אותי מאוד).
זה תהליך, אבל הוא קטן עליי.
תמונות להמחשה:
זה יפה. זה סקסי. אבל אני רוצה יותר.
קצת לשטח, קצת להדק, קצת לעגל, קצת להרים..
קצת למצק, קצת להצר, קצת לעצב..
בקרוב תוצאות..
מבטיחה🦊
Yum
וגם: איך ונילים רואים אותנו
