"גם אם אעוף אני לא אאבד"

וכרגע אין לי ממש טעם לחדש.

רק מתנצלת בפני החברים שאני משוחחת איתם בסגולות..

אתם יודעים איך ליצור איתי קשר.

לשנה חדשה שתבוא עלינו לטובה

ושכולם יחזרו הביתה.

לא דיברנו שנתיים."

את התשובה שלי כבר לא טרחתי להוציא.

לא היה טעם.

כי זה נכון.. לא דיברנו שנתיים.

כי כשהחזקת את הטלפון לסבתא כדי שהיא תחליף איתי חצי מילה לפני שהיא נפטרה, כשהיא הפסיקה לדבר ניתקת.

לא נשארת על הקו.

לא טרחת לנסות.

ואני עדיין מרגישה רע ובוכה.

כי גם אחרי שדחפת אותי מכל המדרגות ושמת חותמת על שאני לא הנכדה שלך יותר, בחלום, עדיין נלחמתי בעבורך.

אני מקווה שאתה בטוב. בריא.

חי.

לי אין דרך לדעת.

תרגיש טוב סבא.

מפגש חברתי

קבוצת חברים בהתהוות.

אני מכירה רק כמה פרצופים בקהל וגם זו היכרות בסיסית.

יש כמה פרצופים מעט יותר מוכרים.

אישה עם פרצוף מאוד מוכר (גם היא זוכרת את הפנים ולא את השם שלי) מחליפה איתי כמה מילים ולשתינו נגמרת הבטריה החברתית לרגע.

מהנהנות וכל אחת פונה לפינה אחרת.

בזווית העין קולטות ששתינו מתיישבות עם פנים חתומות.

יוצרות קשר עין לרגע וכל אחת צוחקת לעצמה 

רגע יפה בזמן.

מילים

ורק שירים

של אחרים

עוד מצליחים

להביע

את מה שקורה לי

בפנים.

מרק כתום:

דלעת, דלורית, גזר, גמבה צהובה, בצל סגול ועגבניות מאגי.

[וחמאה, שמנת ותבלינים בשביל הטעם]

קציצות:

עוף, הודו, תפוח אדמה וגזר

[וכדור מוצרלה באמצע בשביל הכיף]

להכין את הכל העביר לי שלוש שעות מיום האתמול.

#דבריםשאותימנחמים

הפך ליום עמוס

והכל היה טוב ויפה

עד שקראתי קצת חדשות.

אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.אנילאאתןלאףאחדולשוםדברלהעציבאותיעכשיו.

לחזור על המילים עד שהן נהיות אמת.

ואני מנסה להימנע מלהפוך אותו ליום רע.

אז אני מתנחמת בעובדה שעם העלייה הלא מתוכננת במשקל, גם החזה שלי החליט לעלות במשקל.

והוא כל כך נעים🥰

אז החלטתי להנעים לכולם את היום.

אהבת חינם ומה לא..

העריכה הנוראית בצד ימין זה קעקוע שערכתי החוצה.

אני לרוב יותר מוצלחת בזה אבל היום לא.

וזה לחלוטין בסדר.

גם להמשיך להיות קטנה זה בסדר.

רק לעוד יום אחד.

אז כשאגיע הביתה היום אתכרבל לכדור בתוך ידיים גדולות חמות ואוהבות ואהיה בבית.

I love you home🐻♥️🦊

שבוע וחצי של עבודה קשה הסתכמו בערב מוצלח ונעים.

על הערב המוצלח אכתוב בהמשך.

ואתמול - חוסר יכולת לקום מהכורסא במרפסת.

אז פיג׳מה של נמר ובובה של זין ועוד מלא בובות קטנות מסביב. (ותפוח אדמה)

והרבה לנוח והרבה להיות קטנה.

תודה🌹

חיכיתי להפוגה וההפוגה לא באה

אז התחמשתי בפונצ׳ו והתפללתי להגיע בחתיכה אחת למשרד.

הפונצ׳ו עשה את שלו. הראש, הסוודר, התיק והטלפון יבשים.

המכנסיים רטובים עד הגרביים.

מעיל גשם. דחוף.

אחר אין יותר קורקינט עד שנגמרים הגשמים.

ואני שונאת להיות תלויה באוטובוסים ובמוניות.

יום יבוא ואעבור למקום נטול גשם.

ועד אז,

תישארו יבשים, סעו בזהירות ותאהבו את עצמכם.

אחרי מיגרנה שהשביתה אותי מאתמול אחר הצהריים עד היום לפנות בוקר, קמתי עפוצה בבוקר ועשיתי תנועה לא טובה אחרי המקלחת ובום-טראח-נתפס לי הגב.

אבל עכשיו אני פותחת את תיק האוכל שארז לי הדוב.

ומגלה שם פסטה שמנת פטריות מדהימה שהוא הכין אתמול.

נחמה בקופסא.

לפחות טעים לי 😍

תודה🌹