"גם אם אעוף אני לא אאבד"

הריני מקבל על עצמי / לאהוב/ לאהוב/ עם כל השנאה שבתוכי/ לאהוב לאהוב

לא כל העולם אשם בבעיות שלי/ בהפסדים ובספקות שלי/ ואיפה כל המעשים והמידות שלי

הריני מקבל על עצמי

היום אני לוקח אחראיות/ על כל השטויות שעשיתי/ ובכל מי שפגעתי, מבקש סליחה

על החומות, ההיסוסים, המגננה/ על שליליות והקטנה/ על קנאה ועל טינה

מקבל על עצמי להבין שאני פזיז ועצבני/ ולקבל את ההשלכות/ של הטעויות שלי

עם כל הכעסים בלב על כל הסובבים אותי/ הציפייה הזאת.. שינהגו או יחשבו כמוני

הריני מקבל על עצמי/ לאהוב/ אהבה שאינה תלויה בדבר

לחיות בשלום עם מי שאני/ וסוף סוף, סוף סוף להניח לעבר

מקבל על עצמי/ להניח לזו שאהבתי

לחיות את החיים שלה בשקט/ ולאחל לה רק טוב

גם לה מגיע לאהוב/ גם לה מגיע לאהוב

■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■

מחזקת ומחבקת מרחוק.

זה כתוב בצורה כל כך ברורה בפרופיל.

אם מישהו פתוח להיכרות.

למה להציק למי שלא?

כך נראה מי שפתוח להיכרות חדשה

וככה נראה מי שלא

אז למה לבזבז לאנשים את הזמן?

פיתה עם חומוס, חמוצים ופסטרמה.

אז פאפא הכין לי חומוס.

בלי טחינה.

ויצא מושלם.

תודה פאפא♥️🦊🌹

שהמשאית שלהם תעצר מול הבניין והם יעברו דלת דלת.

רומסים, מרסקים, בוזזים, אונסים, חוטפים וחוזר חלילה.

זה לא יקרה כאן.

אין להם את היכולת ואת כוח האדם למבצע כזה.

כבר לא.

אבל אני מפחדת.

כי יותר מדיי דם נשפך.

יותר מדיי חיים נלקחו.

יותר מדיי סיטואציות לא סבירות בעליל כבר קרו.

יותר מדיי.

זה לא רציונאלי. 

זה מפחיד.

אולי יושמד.

כשמישהו מנסה לתמוך את דעתו ב'עובדות' לא נכונות ולא מגובות.

תלמד. תקרא. אל תהיה מטומטם לא מלומד.

יש לי בקרים... לא טובים.

אני לא טיפוס של בוקר.

אם אני לא קמה עם מטרה ברורה, אני קמה רע.

והבטן העקומה (בריאותית) שלי לא מועילה בהרבה למצב.

הבוקר של אתמול היה כזה.

וכמובן שהרגשתי רע לגבי זה, כי למה לא להוסיף רגשות אשמה למיקס?

אבל אחרי התאפסות (לא) קלילה, הדוב ואני נכנסנו לרכב ונסענו למשתלת קונספט בחולון.

המקום מתוק, הבעלים... איש מקסים אבל ממש לא כוס התה שלי.

יצאנו עם ארבע אדניות ושק אדמה.

בערב שתלנו את הבטטות על מעקה המרפסת.

אני מקווה שהצמח יעשה את שלו ויתפשט על כל המעקה.

בקטע הזה בטטה קצת דומה לפסיפלורה.

אחרי שסיימנו עם הבטטות הדוב מושיב אותי לשיחה.

' היה לך בוקר קשה. נכון?'

הוא שואל ואני לא ממש מבינה לאן זה הולך.

'ובכל זאת התארגנת על עצמך, שלפת אותי מהמיטה, הלכנו להביא עציצים, אכלנו במקום שאני אוהב ושתלנו בטטות. עשית עוד המון דברים היום. למרות הבוקר הרע.'

ואני מחייכת.

תמצאו לכם את האדם הזה, שרואה אתכם שקוף, שיודע לחגוג את ההישגים הקטנים-גדולים האלה.

שיודע להגיד את המילים הנכונות.

לא מאמינה שאתה עוד רגע 'שורד' אותי שנתיים.

אני אוהבת אותך🌹

*

מתחילה את היום בכאבי מחזור שהזכירו לי נשכחות.

מאז שהתחלתי גלולות, לא היו לי כאלה.

עוברות כמה שעות של בטן מתהפכת וחוסר יכולת לאכול אני מצליחה לסדר קצת את המטבח ואז נשמע צליל חזק בבית.

המח העקום שלי הולך למקומות אפלים.

הדוב מחבק אותי חזק ומרגיע.

הדוב טרק חלון. זה היה הרעש.

לא צריך לפחד.

אני בוכה. בכי משחרר אנדורפינים ומרגיע את המח.

כשאני נרגעת, אני מחליטה שאני חייבת קצת להזיז את הגוף.

אני מחליפה לבגדים קצרים ונעלי ספורט ועולה על קורקינט אל הטיילת.

צועדת מצ׳ארלס קלור עד גורדון.

האוויר נעים ואף אחד לא מעז לפנות אל הקירחת עם הבגדים השחורים ומשקפי השמש אז יש לי שקט.

שכחתי כמה הקרחת מפחידה ומאיימת על הגבר הישראלי הממוצע. בעצם זה שגילחתי את הראש יצרתי שכבת מגן מדושים.

קצת אחרי חוף גורדון אני מסתובבת ומתחילה לצעוד קצת חזרה.

מול בית האופרה אני נעצרת, כי מבחינתי סיימתי את ההליכה, מתיישבת לשמוע יצירה* שתמיד עושה לי גם שמח וגם עצוב.

כמה דקות לתוך היצירה ומשהו נוגע לי בגב.

אני מסתובבת וזה גור מתוק, לא יותר משלושה-ארבעה חודשים, רועה בלגי שחור יפהפה, עם אוזניים יותר גדולות מהפנים שלו.

הבעלים מתנצל ואני מחייכת, מלטפת את היצור הקטן המתוק הזה והם ממשיכים בדרכם ואני חוזרת להסתכל על הגלים ולנשום.

בדרך חזור על הקורקינט, הרוח מייבשת ממני שאריות זיעה ודמעות.

אני מגיעה הביתה וקוראת קצת חדשות.

סינוואר חוסל.

אפשר לנשום יותר עמוק עכשיו.

*צ׳ארלס קלור.

אזעקה בצפון תל אביב.

בועתית מפגרת שכמוני, חושבת לעצמי 'זה רחוק ממני.', ממשיכה להתארגן וחושבת לעצמי 'הכלבה לא יצאה מהבוקר. אני אוציא אותה לטיול.' ושמה עליה רצועה.

לוקחת מפתחות וכמעט יוצאת מהדירה ואז אזעקה באיזור שלי.

הדוב מתעורר ואנחנו יורדים לכיוון המרחב המוגן.

למטה אני שואלת אותו אתה חושב שזה סימן? 

הוא מציע להתאמן בבית אבל אני לא בחשק לזה.

אני אומרת פאק איט.

מחכה עם הכלבה עד שהמצב נרגע ויוצאת להליכה משדרה לשדרה, בין מקלטים ציבוריים.

למזלי באיזור שלי יש לא מעט מקלטים ציבוריים.

היה שקט כאן מאז.

כדי להירגע אני מאזינה לפודקאסט על פשעים אמיתיים.

מצחיק מה המח שלי מוצא מרגיע*.

סיימתי שעה הליכה.

הכלבה מרוחה על הרצפה.

אני מתאוששת במרפסת ובקרוב אכנס למקלחת.

* דברים שמרגיעים אותי:

חיבוק עוטף, אוויר, פודקאסטים על פשעים אמיתיים, לסדר את הציפורניים, הצלפות וספאנקים, הליכה, אורגזמות, מיץ תפוזים, זין.

אני הייתי שועלית.