אתה אוסף אותי עם האופנוע.
אתה מכיר את הפחד שלי מדו גלגלי. זה לא חדש לך.
'מה שלומך קטנה?' אתה שואל ואני מתרפקת לתוך החיבוק שלך ומרימה אליך עיניים.
'עכשיו טוב' אני עונה בחיוך.
אתה מתיישב על האופנוע ומקרב אותי אליך
מהדק את הקסדה לראשי, מושיב אותי מאחוריך, מצמיד אותי אל ירכיך עם ירכיי ואת הגב שלך אל החזה שלי.
את ידיי אתה כורך סביבך.
'תחזיקי חזק ותצמדי טוב. אני שומר עלייך.' אתה אומר ואני נושמת עמוק.
אנחנו חותכים כבישים במהירות ובכל פעם שאני מרפה את האחיזה אתה מהדק אותי אליך חזק יותר.
אנחנו מגיעים אל יער ואתה נעצר בשולי הדרך.
אתה מוריד ממני את הקסדה ומניף אותי בקלילות מהאופנוע.
אתה עונד לי קולר ומחבר אליו רצועה.
אני מתמהמהת בתגובה ואתה תופס אותי מהעורף ומוריד אותי לאדמה.
אני מחייכת במבוכה ומניעה את אחוריי כמו מכשכשת בזנב. מבינה את הקיו שפספסתי. אני בבעלותך.
אתה מתחיל לצעוד במורד השביל ואני אחריך על שש.
מדיי פעם אני מרימה אליך עיניים ותופסת הבלחות מבט וחיוך בזוית הפה.
אנחנו פונים לשביל צדדי ומגיעים לאיזור יחסית ישר ורחוק מהשביל.
'שבי. לא לזוז.' הבעלים שלי, אתה, מצווה ואני מצייתת.
אתה שולף מהתיק שהבאת איתך כיסא מתקפל וערכת קפה.
אתה עסוק בשלך ואני חסרת סבלנות במקומי, בודקת כמה אתה שם לב אליי ונעה חצי סנטימטר קדימה בכל פעם שאתה לא מסתכל עליי.
אתה מזמזם לעצמך שיר ואני בטוחה שאני חכמה גדולה עד השנייה בה אתה מצמיד אותי לאדמה עם הרגל על הרצועה שלי.
'אני שם לב להכל, כלבה. אל תנסי אותי. אמרתי לא לזוז. אל תזוזי.' אתה אומר. 'כן בעלים שלי'. אני עונה ונשארת עם הראש מילימטרים מהאדמה, כמו שהשארת אותי.
אתה מוזג לעצמך קפה ומתיישב בכיסא המתקפל.
'אליי' אתה קורא ואני רצה אליך על שש, הכי מהר שאני מצליחה.
אתה מלטף לי את הראש ואני מניחה את ראשי במפשעה שלך, מאושרת שאתה מאפשר לי לרחרח.
אתה חולץ נעליים ומניח אותן למולי, אני מהססת תחילה ואתה מחייך. אתה מכיר אותי טוב, הבעלים שלי. 'מותר לך' אתה אומר ואני צוללת עם האף אל הרגליים שלך, מגניבה ליקוק נרגש בין שאיפה לשאיפה.
כשנמאס לך להחזיק את הרגליים באוויר אתה מושך אותי קדימה ומסדר אותי למולך, אחר מניח עליי את רגליך ונשען אחורה עם הקפה בידך.
'דממה' אתה אומר ואני דוממת.
אני נושמת לאט, חוזרת בראש על המשפט 'לא לזוז, חפץ טוב'. אתה מתרווח ונראה שנוח לך.
ואני חפץ טוב לבעליה, לא אעז לזוז עד שייאמר לי אחרת.
אני צוללת לתוך המקום השקט שלי.
הראש מתנקה ממחשבות, מתבהר, הגוף נאלם גם הוא.
כשאתה מושך אותי אליך השמיים כבר צבועים באדום של שקיעה. מעניין כמה זמן עבר..
אתה מרים אותי אליך ומחייך אליי.
'נחת, זונה?' אתה שואל.
'כן אדוני' אני משיבה.
אתה עוזר לי לנקות את עצמי מהחול ומלטף את פניי.
מסובב אותי עם הגב אליך ומסיר ממני את החולצה.
ידך השמאלית נשלחת לצווארי בעוד ידך הימנית מורידה את הטייטס לברכיי. אתה נושך את עורפי ואני נרעדת ונרטבת.
אתה מסובב אותי אליך ומוריד אותי לברכיי, פותח את החגורה שלך וסוטר לפניי איתה.
אתה פותח את המכנסיים שלך ואני שועטת קדימה להכניס את הזין שלך לפי. אתה תופס אותי מהשיער וסוטר לפניי שוב. 'אני אמרתי שמותר?' אתה שואל. 'לא אדוני. סליחה אדוני.' אני משיבה.
אתה סוטר לי פעמיים נוספות ומכניס את הזין שלך לפה שלי.
אתה מזיין לי את הפה והגרון ואני מנסה להרפות ולא להקיא. חוטי רוק סמיך נוטפים מפניי אל החזה שלי והביצים שלך ואתה אוסף אותם בידך וסוטר לי איתם, מורח את האיפור שלי לכל הכיוונים.
אתה מרים אותי מהגרון ומסובב אותי.
אתה מוציא את הפלאג מהתחת שלי, 'פה גדול' אתה אומר ואני פותחת, אתה דוחף לי את הפלאג לפה. 'שלא ייפול, זונה' אתה אומר ואני משיבה 'כן אדוני' בפה מלא.
אתה יורק לי על החור ומחליק את הזין מיד פנימה. אני גונחת עם הפה סגור ונשמעת כמו חיה נוהמת.
אתה מזיין לי את התחת לאט ועמוק. נכנס עד שהביצים שלך נמעכות על הכוס הנוטף שלי ויוצא.
'את לא גומרת. שמעת זונה?' אתה אומר ואני מנסה להשיב אבל אתה כבר תופס אותי באגן וחודר באלימות את חור התחת שלי.
אני נאנקת מכאב בהתחלה ואז מרפה. הזין שלך, אדוני, מרגיש כל כך טוב בתוכי ואני כל כך שמחה שזכיתי בך.
אתה מזיין אותי חזק ועמוק ואני מחזיקה בכוח שלא לגמור.
אתה גומר בתוך התחת שלי ואני גונחת בקול.
'תביאי לי' אתה אומר ואני משחררת את הפלאג לידך.
אתה דוחף את הפלאג לתחת שלי ואומר 'את לא מוציאה עד שאני אומר לך. שהזרע ישמר חם.' ואני מחייכת ועונה 'כן אדוני'.
אתה מוריד אותי לנקות את שאריות הזרע ונוזלי הגוף מהמפשעה והזין שלך ואני מלקקת בהנאה גלויה.
כשאתה נקי אתה מרים אותי חזרה אליך, אתה עוזר לי להתלבש חזרה, מאבטח את הפלאג במקומו.
אנחנו אוספים את הכסא ואת ערכת הקפה ומתחילים לצעוד לכיוון האופנוע, משיכה קלה ברצועה מצידך ואני על שש, מנסה לעמוד בקצב ההליכה שלך.
'פעם הבאה תלבשי פלאג עם זנב' אתה אומר ומחייך, מסיר ממני את הקולר והרצועה ומסייע לי לקום.
'כן אדוני' אני עונה ואנחנו חובשים את הקסדות.
אתה מושיב אותי מאחוריך, מצמיד אותי אל ירכיך עם ירכיי ואת הגב שלך אל החזה שלי. את ידיי אתה כורך סביבך.
'תחזיקי חזק ותצמדי טוב. אני שומר עלייך.' אתה אומר ואני נושמת עמוק.
את הנסיעה חזור אני מעבירה עם רטט עמוק של הפלאג בחור הדולף שלי ובמחשבות על הפלאג שבתוכו.
אתה מוריד אותי בבית ואוסף אותי לתוך חיבוק.
'היית ילדה טובה היום. לכי לאונן ילדה שלי, עם הזרע ששמרת בתחת.' אתה אומר ואני נמסה בזרועותיך.
'כן אדוני' אני אומרת בשקט ועולה במדרגות אל הבית, להינות מהפרס שלי.
