RESTART

מי אתה חושב שאתה?

בפרופיל שלו כתוב שהוא בן 23 והתמונות שלו מראות איזה מנופח בחדר כושר בלי חולצה.

הוא הצליח לדרוך אצלי על כל המוקשים. לא פספס אחד.

זה כשרון, אני אומרת לכם.

ילד טיפש, בחיי.

אין לי ספק שהוא יפנה אליי שוב.

ולכל יפיי הנפש שיגידו לי לא לעשות שיימינג:

זה לא שיימינג אם לא חשפתי את שמו.

זה לא שיימינג אם הוא מתנהג בצורה הזו - הוא כבר בייש את עצמו.

הממממ

סחלב

אני שכובה על הספה, הרגליים ישר קדימה והגב בזווית נוחה על כרית גדולה.

אני שואפת מהמקטרת הצבעונית והצורה האמיתית של העולם מתגלה אליי. השכבות, הצורות, התנועה, הפעימות.

שאיפה נוספת והעיניים נעצמות.

אני נשאבת לאט לאט אחורה וצריכה להזכיר לעצמי לנשום. כי הגוף שלי כרגע לא שייך לי, הוא שייך ליקום.

תזכורת חברית ושאיפה שלישית שולחים אותי לתמונה ראשונה ואיתה תובנה ראשונה.

'כשאנחנו עושים את המסעות האלה אנחנו פותחים חלון, אנחנו מחזירים את הגוף שלנו ליקום ובתמורה מרגישים את כל האהבה של היקום. את השייכות. אני חלק מהדבר המדהים הזה. אבל כשהגוף חוזר אלינו, פתאום מרגישים את הלבד הזה, את הריקנות. וזה נורא עצוב אבל מנחם, כי אנחנו לא באמת מפסיקים להיות חלק מזה. אנחנו לא באמת לבד.'

היקום שחור אבל גם שקוף, כמו לילה צלול,

ובמרכז היקום יש חדר, בחדר יש שלוש דמויות.

והדמויות הן לא נשים או גברים או חיות,

הן אנרגיה טהורה, זוהרת, פועמת.

בין הדמויות זורם נהר עשוי אהבה.

והכל עשוי זכוכית ואור וצבעים על צבעים בשכבות קסומות.

אני מנסה לפתוח עיניים וזה גורם לי להיות מאוד מודעת למוסיקה. 

הטראק העדין של ההתחלה התחלף בטראק קצת יותר כבד, קצת יותר אפל.

תמונה קרה יותר, חשוכה יותר מצטיירת למול העיניים הסגורות ואני פתאום מרגישה את הגוף ואת הריקנות.

אני מבקשת חיבוק ומקבלת, וכמו קסם התמונה הקרה מתחממת ונפתחת, ואיתה התמונה השנייה ואיתה תובנה שנייה.

'אני בהודיה ובהוקרת תודה על האנשים בחיי. לכל אחד מהם יש תפקיד מדויק, סיבה שלשמה הם הגיעו, כמו שאני בחייהם מסיבה מסוימת. אני ברת מזל שיש לי אותם. הם המשפחה שלי. השבט שלי.'

בשחור שחזר להיות צלול, נוצרה מסגרת מרובעת, ובתוכה עיגול עם גזע של עץ. 

השורשים נטועים בין העיגול למסגרת והצמרת נמצאת מחוץ לתמונה.

מאחורי הגזע נמתחים שמיים, או מים, או חלל.

ושני צבי מים ספק שוחים ספק עפים ורוקדים ריקוד שכולו חיבור, שייכות ואהבה.

התמונה נפתחת ויש שדה והוא ירוק ובתנועה, כמו גלים, כמו אצות במים.

החיבוק נגמר ואיתו התמונה.

אני צוחקת כי ההבנה על כמה אני ברת מזל מפתיעה אותי.

וכמה אנחנו פסיק ביקום - זו עובדה משעשעת בפני עצמה.

אני מנסה שוב לפתוח עיניים ועולה לי בחילה.

אני מוכנה מבעוד מועד עם דלי ליתר בטחון. אבל אז אני מנהלת שיחה עם עצמי, משכנעת את עצמי שלא להקיא כי אין טעם בזה, כי זה לנקות אחרי זה, כי אני לא באמת רוצה להקיא, זה רק הצ'אנגה מנסה לצאת, ואם הצ'אנגה מנסה לצאת למה שהיא תצא מאיפה שהיא לא נכנסה? אני משתעלת חזק והבחילה עוברת.

אני נקרעת מצחוק בזמן שמכה בי תובנה: מה שרוצה לצאת מהגוף, יצא מהחור שממנו הוא נכנס.

לפחות כשמדובר במשני תודעה.

לוקחות לי עוד 20-30 דקות להתאושש ואני מתחילה לערבב צבעים ולצייר עיגולים צבעוניים על הקיר.

שלוש שעות מאוחר יותר כבר בוקר וצריך ללכת הביתה לישון.

לא סיימתי את המנדלה שהתחלתי, אמשיך אותה בעוד שבוע-שבועיים,

הפעם, בלי מסע.

מביע כל כך הרבה

ווף

אני אוכלת אורז ונאגטס וחצי מהפה שלי נחרך כי זה חם וטעים לי, אז לא אכפת לי 🤭

נמנמנמנמנמנמ

תלחצו כאן בבקשה

שווה את זה.

אני גמרתי 😊

לילה טוב סוטים.ות💋

יצאתי מהגניקולוג עם מרשם נהדר שמומלץ למצב שנקלעתי אליו.

לאונן פעמיים ביום, כי ברתולין הוא חומר מרפא.

אז חקרתי קצת, ומסתבר ששתי אורגזמות ביום מעולות לשיפור הריכוז ומצב הרוח, מלבד כמובן האפקט המרפא של ברתולין.

אז אוננו, יקירותיי, אוננו!

מומלץ ע''י גינקולוגים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים!

'אני רוצה שתגע בי כאן' אני אומרת ומראה על הבובה.

קצת כמו 'איפה נגעו בך' של גיל 11, אבל הפוך.. של זונות קטנות.

הסיטואציה נורא מוזרה לי. כמעט לא נוחה אבל גם נורא נורא מחרמנת.

אני יושבת על דובי ענק ורוד שמונח על הרצפה, לבושה בגרביים ארוכות ותחתונים קטנים וגופייה קטנה שכתוב עליה 'Princess slut'.

הוא דווקא נראה נינוח, הוא יושב מולי על כורסא, חגורה מונחת על ירכו הימנית, הזין שלו בולט דרך המכנס בצורה שקשה להתעלם ממנה.

'איך את רוצה שאני אגע בך?' הוא שואל ברכות.

המילים שלו שולחות גלים נעימים בין הרגליים שלי.

אני מסובבת את הבובה ומכה על ישבנה קלות עם קצות האצבעות.

הוא פורץ בצחוק רועם, הזין שלו מתקשה לאט לאט.

'רק ככה או גם אחרת?' הוא שואל וידו מלטפת את הזין דרך המכנס.

אני מסמיקה נורא, ממש מרגישה את הפנים שלי בוערות.

'גם ככה' אני ממלמלת ומלטפת באצבעות רועדות מעט את הבובה.

זה כל כך מביך. מוזר. ולמה התחתונים שלי ספוגים?

הוא שולח יד ומושך אותי אליו מהשיער, מניח אותי על ברכיי בין רגליו.

הוא מפשיט ממני את הגופייה ועונד קולר לצווארי.

'אבל את בכלל לא ילדה, נכון? את כלבה. וכלבות לא מדברות. או מראות על הבובה. כלבות מתחככות, נובחות, עושות טריקים. את תהיי כלבה טובה?' 

אני מהנהנת בראשי. המילים שלו מעבירות בי חשמל.

'תנבחי. כלבות לא מזיזות ככה את הראש' הוא אומר ומושך קצת בקולר. 

אני נובחת נביחה קצרה ומרגישה את הלחיים שלי עולות באש. אני אוהבת להיות כלבה.

'כלבה טובה' הוא אומר ואני מטפטפת בתגובה.

הוא עונד לי קשת עם אוזניים ומחייך.

'תסתובבי כלבה' הוא אומר ואני מסתובבת ומניעה את הישבן שלי כמו כשכוש בזנב.

'לא לזוז, כלבה' הוא אומר ודוחף פלאג מתכת קר לתוך הכוס שלי. הקור מקפיץ אותי ואני זזה בחוסר נוחות.

הוא סוטר לישבן הימני חזק 'אמרתי לא לזוז' ואני מיללת בתגובה אבל לא זזה.

הוא מוציא את הפלאג מהכוס שלי ודוחף אותו לתוך חור התחת שלי. כשהפלאג בפנים הוא מחבר לו זנב.

'תסתובבי' הוא אומר ואני מסתובבת אליו, מכשכשת בזנב המחובר אליי.

'יפה לך' הוא אומר ומלטף לי את הראש.

אני נובחת קצרות בתגובה.

הוא מניח את החגורה בפה שלי, אני נועצת בה שיניים ומרימה אליו מבט שואל.

הוא נעמד, מפיל את מכנסיו לרצפה ובועט אותם ממנו הצידה, הזין שלו נעמד מולי בגובה העיניים, זקפה חזקה ויפה. הפה שלי נפתח אוטומטית והחגורה כמעט נופלת ממנו. 

הוא מתיישב חזרה ולוקח ממני את החגורה.

הוא מניח רגל אחת בין רגליי, מלטף את הכוס שלי עם הבוהן הגדולה.

'את נורא רטובה כלבה' הוא אומר וחודר עם הבוהן לכוס שלי.

'ווף' אני נובחת בתגובה.

הוא מוציא את הבוהן וממקם את גב הרגל בצמוד לדגדגן שלי.

'תתחככי כלבה' הוא אומר ואני מייד מתחילה להתחכך על הרגל מהר, חזק, הדגדגן שלי נמעך על הקימור של גב הרגל שלו.

הוא משחק בזין היפה שלו מולי ואני מנסה לשלוח את הלשון כדי לטעום ממנו קצת.

סטירה מדביקה את פניי אל הירך שלו.

'אני אמרתי שמותר, כלבה? תתחככי. לא ללקק'

הטון שלו קר אבל העיניים שלו חמות ואוהבות.

אני מתחככת חזק, נוזלת לו על הרגל.

'את רוצה לגמור כלבה?' הוא שואל בחיוך, ידו על הזין מגבירה את הקצב.

'ווף ווף' אני נובחת בתשובה. 

'תגמרי כשאני גומר.' הוא אומר ומכניס את קצה הזין שלו לפה שלי.

הוא מגביר את קצב השפשוף וגומר באנחה רמה.

אני מתכווצת ורועדת וגומרת גם אני, מרטיבה את הרגל שלו ואת הרצפה בברתולין, ובמקביל מנסה לבלוע כל טיפת זרע שהוא יורה לי אל הפה.

'כלבה טובה' הוא אומר ומלטף לי את הראש, ואז דוחף אותי למטה.

'תנקי אחרייך כלבה.' הוא אומר ומגיש לי את הרגל הרטובה שלו.

אני מלקקת את המיצים שלי ממנו ומרימה את העיניים אליו לאישור.

הוא תופס אותי מהשיער ודוחף את הפנים שלי לשלולית שהשארתי על הרצפה.

'גם מהרצפה כלבה' הוא אומר ומצמיד את פניי לרצפה עם כף רגלו.

אני מלקקת את השלולית, מנסה לייבש אותה עם הלשון והכוס נוטף לי מהבושה.

הוא קם עם החגורה בידו, מתמתח מעט ואז מתחיל להנחית מכות מדויקות על הישבן שלי.

'אני לא מפסיק עד שהרצפה נקייה, כלבה קטנה. אז אם כואב לך, תזדרזי' הוא אומר בין הצלפות.

אני מלקקת את הרצפה עד הטיפה האחרונה והוא זורק את החגורה על הספה.

הוא מרים אותי אליו מהקולר.

'כלבה טובה שלי' הוא אומר ומחבק.

'ווף' אני נובחת חזרה,

ובראשי אני מהרהרת, כמה נמוך ארד בעבור הבעלים שלי..?

וגם..

איזה מזל ששטפתי רצפה.

באמת שלא.

אם נכון לך להסתיר מבת הזוג שלך שאתה פה - זה שלך ושלך בלבד.

שכל אחד יעשה מה שנכון לו.

אבל אל תערב אותי בדרמה הלא נחוצה הזו.

אני פומבית.

אני כלבת תערוכות. 

אני אוהבת להיות מוצגת לראווה.

ואצלי בבית הכל על השולחן.

אם זה לא על השולחן זה לא יקרה.

אז בבקשה,

שים לב,

אם זוגתך לא יודעת שאתה פה,

אין לך סיבה לפנות אליי.

*הפוסט מנוסח בלשון זכר אבל מופנה לכולם.ן*