"גם אם אעוף אני לא אאבד"

של שקט טהור ורוגע

מחמאות לפלא שצילם את התמונה

Thank you my love for capturing this moment

וג'וינט של סטלנית בת 31 עם חיוך מתוק וחוש הומור מעוות.

אתמול אני מסתובבת עם חבר שלוש וחצי שעות בנווה צדק עם בקבוק יין ומוצאת את עצמי לא מצליחה להשחיל מילה. או להתחבר במיוחד לתוכן.

סיור היסטורי מאוד מעמיק ומעשיר והמח שלי נוזל למחוזות אחרים.

הוא מספר על משפחות המקימים של השכונה ומראה לי את הבתים שלהם מבחוץ ואת סוזן דלאל ואני תוהה האם ה'דאנג'ן' במרכז הרחבה הוא צינוק אמיתי או סתם בור מים חתום בסורגים.

השמות של המשפחות ננעצו לי במח אז כנראה למדתי משהו בסיור.

חזרתי הביתה שיכורה מעט ורעבה מאוד.

עם כל מיני מחשבות סוטות תפסתי את עצמי מאוננת במרץ לפני שהלכתי לישון.

היה מתוק.

לאונן שיכורה זה כיף.

והנה תמונה לשיפור המורל:

מסתבר שכשמשמינים, נהיה תחת...

אני מחבבת את זה מאוד.

פוסט בלי פואנטה.

לילה טוב כלוב

ולפעמים מתקדמים קדימה.

לאן אתם בוחרים ללכת?

נעים לי 

חג עצמאות שקט ונעים לכולם

פרח/יהודה פוליקר 

שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.

את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות.

את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה
איך צומח שקט
מתוך המהומה.

מי שלחץ על הדק
דם את ליבו מכתים
במלחמות לצדק
גם ילדים מתים.

את החיים לקחו לך...

שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.

את החיים לקחו לך...

וחלומך ברוח
חרוז למנגינה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.

נשברתי כשהקריאו את פרח.

התמוטטתי כשהקריאו על הקידוש בגן עדן.

מבטיחה לפרסם את השיר כשאמצא אותו.

יום עצוב תמיד והשנה במיוחד.

תחבקו את אהוביכם תמיד, ספרו להם כמה אתם אוהבים אותם.

אף אחד לא יודע מתי תהיה הפעם האחרונה.

אני מוצאת את עצמי מחייכת בכיף כי היא מקסימה ומעניינת,

ותוהה עם עצמי מתי אגמל מאובססיית הזרע שלי וארשה לעצמי להתמסר לאלילה עוצמתית ומיוחדת.

היום זה לא יקרה..

אבל אולי, מתישהו...

ובינתיים אני נמסה לשלולית כשאני קוראת את המילים שלה (אישה חכמה וחדה וכל כך מעניינת) ומריירת על המבנה היפהפה של הגוף שלה (קנאת שדיים.. מישהי?)

שאלה לנשלטות:

קרה שעברתן משולטים לשולטות?

מי אתה חתיכת קוף טיפש שעוד לא ירד מהעץ שתשים אותי בפינה מול המנהל הישיר שלי?

טפי עליך. 

פעם אחרונה שניסית.

הבא בתור שפונה אליי בכל שם תואר שהוא נחסם.

די.

אני לא המלכה, הגבירה, אלוהימא וכל שיט אחר שהחלטתם שאני.

תשחררו.

בחמישי דייט פיצה ומרגריטות עם הלן אהובי.

בשישי ארוחה משפחתית מוצלחת ואחריה ערב נעים שכלל משקאות ב'אלכימאי', עוף אמריקאי, כנאפה וגלידה.

בתמונה: דם מכשפות (צהוב, חמצמץ וטעים)

וחטא מתוק (עם ג'ין היבסקוס, דובדבנים שחורים וסירת נענע לימון מרוססת בזהב)

בתמונה האחרונה, המשקה שכמעט אשפז אותי.

מדובר בנגרוני שחור.

ג'ין הנדריקס, וורמוט אדום, קמפרי ואבץ שחור.

מסתבר שאבץ שחור בכמויות גדולות עלול לגרום לעוויתות מעיים.

קמתי בשבת עם כאבי תופת ויכולת תזוזה מוגבלת.

אחרי עירוי נוזלים, עירוי של משכך כאבים ורופא שהייתי שוללת את הרשיון שלו, הגעתי למסקנה שלמיון אני לא מגיעה.

הגענו הביתה מהמוקד ונכנסתי לישון עד הבוקר.

הבוקר קמתי חדשה.

תשושה אבל חדשה.

ישבתי לסדר את הציפורניים וזו התוצאה:

מאחלת לכולם יום רגוע.

ומבקשת מכולם לא להפציץ במוזיקה חזקה או להגזים עם הווליום של הטלוויזיות.

ברור לי שלא כולם ישבו לצפות ב'רשימת שינדלר' או ב'החיים יפים'.

אבל תכבדו את מי שכן מתאבל ביום הזה.

בבקשה