RESTART

היצר מכסה את העיניים

לוחש באזניים

מצמיד זקפה לאגן

מלקק את הצוואר 

צובט את הפטמות

מנשק את הבטן

ונוגס בדגדגן

הוא מכריח להתכופף

סוגר אצבעות קסם

סביב העורף

ודוחף אותן בגסות

לתוך החורים הרעבים.

הרצון משכנע ברכות

מפתה בחכמה

בהיגיון

כורך את עצמו

כמו נחש חנק

סביב המח

מרוקן את השכל

ממיס את הדעת

מבטל במיומנות

של עכביש על הקורים

את כל העכבות

מהפנט

כרצונו.

הצורך נואש

ריק

עלוב ובכיין

מתחנן על חייו

מבטיח הבטחות 

ריקות מתוכן

מסלף את האמת

למציאות שבה הוא חי

ומפיל קורבנות

שדודים

לרגלות המזבח

בסגידה

ואז כשהקורבן

מיואש

אומלל

ריק

הוא משתלט 

והקורבן עושה 

הכל

רק שלא יכאב.

אל

חבל

מיותר

עזבי

שחררי

אבל גם

לא 

לשחרר

לעבור

להתקדם

להתנתק

כוסאימא שלי.

מה מכלה יותר..

הכאב

הרעב

הצמא

או ה...

זה לא באמת משנה.

העיקר שיש רצון

וכוונה

זה שילוב מסוכן

המח נודד למקומות אפלים

שהלב לא מעוניין לקחת בהם חלק

לא עכשיו

לא כרגע

אולי בעתיד

אם יבשילו התנאים

ובינתיים

המחזור קורע ממני חתיכות

וכל מה שיש לי בראש זה

כמה אני צמאה.

אני מרגישה אותך, קטנה

אני יודעת שזה כואב

ומהמרחק בינינו

אין לי הרבה

מלבד

לשלוח אהבה

וחיבוק

ויד מנחמת

סביב הצוואר

באתי טעונה. 

מטען חשמלי בגוף שמחפש לאן להתפרק.

התחלנו בשאכטה במרפסת, התקדמנו למנוחה קצרה על הספה עם שריטות לחימום וכמה ספאנקים עם ספאנקר בצורת כפה של חתול.

המקום התחיל להתמלא והחלטנו לעבור למבוך לפני שכולם עוברים שם.

אני והלן, כתף לכתף, שולטת לצד שולטת, והקטנות לרגלינו.

האחת גונחת וצועקת ומתלוננת 'איי' והשנייה דוממת ומרחפת בעולם משלה. (אפילו צחקנו שזה ההבדל בין נשלטת רגילה לנשלטת מזוכיסטית)

כשהחלטתי שמספיק לקטנה סיימנו את הסשן.

החשמל לא יצא. לא השתחרר.

הייתי ממשיכה עוד ועוד.

חווינו רגע מתוק במיוחד כשהנחתי לילדה קולר על הצוואר. הייתה לנו פינה משלנו ויכולנו לאסוף בה חברות קרובות לחלוק איתנו את הרגע.

ותודה לאור על העזרה❤️

בכנות, אם לא המיגרנה המזעזעת שהתחילה לי חצי שעה לקראת הסוף, סביר להניח שהייתי חווה יותר או מנסה וטועמת יותר.

בטוח הייתי מדברת עם שני המתוקים שניסו חצי ערב לגשת אליי ולא היה לי פנאי אליהם.

בברכת 'בקרוב שוב'

ולילה טוב לכולם

בבישול איטי

זה יכול להוציא אותי מדעתי.

אבל זה שווה את זה

ובינתיים תמונה

טיף טף

כמה אני זקוקה לזה

אבל אתה כבר יודע

שהגוף

אין לו יכולת

לעצור

את המח

כשזה, האחרון,

נחוש.

והמח

הוא נחוש

הוא צועק וצועד

בצורות גאומטריות

יפהפיות

על תקרת החדר

על השלולית ברצפה.

מצמצתי

וזה נגמר

והגוף מגיב

לסערה שבמח

גלים גלים

בחילה 

צמרמורת 

ואז חושך.

זמן להתעורר

ולקבל את המסע

בהכנעה

עם אהבה בלב

ובלי פחד.

אלוהים 

נמצא בפרטים הקטנים

אלילה

בכאן ובעכשיו

ותפתח תחתייך תהום

רעב וצורך ורצון 

בלי פחד בלב

רק אהבה

ואמת

והאמת?

היא כואבת.