באתי טעונה.
מטען חשמלי בגוף שמחפש לאן להתפרק.
התחלנו בשאכטה במרפסת, התקדמנו למנוחה קצרה על הספה עם שריטות לחימום וכמה ספאנקים עם ספאנקר בצורת כפה של חתול.
המקום התחיל להתמלא והחלטנו לעבור למבוך לפני שכולם עוברים שם.
אני והלן, כתף לכתף, שולטת לצד שולטת, והקטנות לרגלינו.
האחת גונחת וצועקת ומתלוננת 'איי' והשנייה דוממת ומרחפת בעולם משלה. (אפילו צחקנו שזה ההבדל בין נשלטת רגילה לנשלטת מזוכיסטית)
כשהחלטתי שמספיק לקטנה סיימנו את הסשן.
החשמל לא יצא. לא השתחרר.
הייתי ממשיכה עוד ועוד.
חווינו רגע מתוק במיוחד כשהנחתי לילדה קולר על הצוואר. הייתה לנו פינה משלנו ויכולנו לאסוף בה חברות קרובות לחלוק איתנו את הרגע.
ותודה לאור על העזרה❤️
בכנות, אם לא המיגרנה המזעזעת שהתחילה לי חצי שעה לקראת הסוף, סביר להניח שהייתי חווה יותר או מנסה וטועמת יותר.
בטוח הייתי מדברת עם שני המתוקים שניסו חצי ערב לגשת אליי ולא היה לי פנאי אליהם.
בברכת 'בקרוב שוב'
ולילה טוב לכולם
