"גם אם אעוף אני לא אאבד"

פורים שמח.

אגב, מי הצליח להבין למי התחפשתי?

במשרד הם התקשו🙄

ריבוי חשבונות? ✅️

פנייה בלי קשר לכלום? ✅️

לא מכבד סירוב? ✅️

די חבר'ה, באמת,

"נואש" זה לא צבע יפה לכם.

אם קיבלתם "לא", תתקדמו הלאה.

יש סיבה מאחורי הסירוב, ולרוב היא פשוט חוסר התאמה.

אל תהפכו "לא" מנומס וחיובי לחוויה שלילית לשני הצדדים.

שחררו!

*מוגש כשירות לציבור*

מותן צרה

אגן רחב

חולצה מתעתעת.

מעורסלים בבד רך,

אחוזים בתחרה נעימה...

רכים

יפים

עסיסיים.

יש ימים שבהם אני לא אוהבת אותם.

היום כן.

אין פואנטה

תאוננו

🦊

# בכיתי, המון.

היה סופ"ש קשוח ממש מהבחינות הרגשית והנפשית.

# צבעתי את השיער.

ועכשיו אני לא נראית כמו אפרוח.

טוב אולי רק קצת...

# נחתי, המון.

שינה רצופה של שעות רבות וחצאי נמנומים בין לבין.

[גם לשבת במרפסת בלי לעשות כלום זה לנוח]

# עשיתי ציפורניים.

לא עשיתי אותן תקופה.

It was time.

# קניתי בגדים.

#קיבלתי דו"ח. 

#בכיתי עוד קצת.

☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆

שבוע חדש התחיל ובתקווה יותר נעים ופחות עצוב.

היה טעים.

אחלה סיום ליום ארוך במיוחד.

לילה טוב מהשועלית והדוב

🦊❤️🐻

4.00

דוב מעורר

4.25

מדליקה דוד ומאכילה כלבה וחתולה

5.41

יוצאת מהבית, חמושה בקסדה צהובה עם אוזניים ושרה בקולי קולות תוך כדי דיווש סוער.

6.07

יורדת לחצר של המשרד לקפה ושאכטה

9.47

מרימה את הראש מהמסך וקולטת שלא זזתי מ6.30

11.45

חוזרת מהפסקה בת 12 דקות לתוך גיהינום כאילו רק עכשיו הגעתי למשרד.

מה קרה? כולה 12 דקות!

14.31

מסכמת יום במשרד ובורחת מהר לפני שעוד מישהו יבקש משהו.

14.57

יורדת מהאופניים ל14 הודעות *דחופות*

15.05

מסיימת לכבות שריפות והולכת לקנות בשר.

19.25

מסיימת לכבות מליון שריפות שכבר כיביתי בבוקר (כי מטומטמים ישארו מטומטמים וידליקו אותן מחדש)

שאכטה ומיידי הולכת להכין סטייקים.

(יש לי קרייב נוראי לבשר אדום)

למי עוד היה יום ארוך?

לילה טוב

ובתיאבון לי ולדוב

🦊❤️🐻

"אכלת היום?"

"שתית היום?"

"את.ה זוכר.ת לעשות הפסקות מפעם לפעם?"

"הכנתי לך אוכל שאת.ה אוהב.ת"

"ראיתי (הכנס עצם כאן) וחשבתי עליך"

"קפה?"

"Flower?"

*שולחת מימז וסרטונים*

"התגעגעתי"

שעה הליכה

צלחת נשנושים

מיץ תפוז-דם סחוט טרי

אמבטיה מפנקת

אימון ריקוד 

היום היה יום טוב

🦊

וראיתי ענן יפה

הזכיר לי ציפור🕊

כבד לי בחזה

ויש יד שמחזיקה את הגרון שלי מבפנים

אני צריכה לבכות.

לא, לא רוצה.

זה כבר צורך

משהו שישנה קצת את הכימיה במח.

משהו שישחרר את המועקה.

נשבר לי מחסום מאוד גדול.

והבוקר בין דמעות לחיוך חצי היסטרי,

הצלחתי להלחין משהו קצר.

זה גולמי.

זה מינימליסטי עד כדי פשטות.

ואני אהפוך אותו למושלם, בעיני.

חמש וחצי שנים שבכל פעם שהרמתי גיטרה או הנחתי אצבעות על קלידים, תמיד ניגנתי מוסיקה של אחרים.

היום ניגנתי מוסיקה שלי.

רק שיישבר לי גם מחסום הכתיבה ואני על הגל.

אה, ובזכות הדוב קניתי וונזי נעים ויפהפה של עטלף ועכשיו יש לי כנפיים.