כשאני נוהגת, תמיד אחזיק לך את העורף
היא אומרת לי.
ואני נרעדת תחת ציפורניה.
אם תמיד תחזיק לי את העורף איך היא תנהג? זה לא מסוכן?
כמו קוראת את מחשבותיי היא מרפה מעורפי ומחליפה הילוך. צוחקת בקול.
כבר הספקת לשכוח שאני היחידה מבינינו שיודעת לנהוג? את לא מצליחה לעלות על ההגה בלעדיי.
ציפורניה חוזרות לעורפי והיא כמו מכריחה אותי לראות רק את הדרך.
אני לא מוותרת. אין לקסם את הכוח הזה עליי. לא לה ולא לאף אחת מהשש.
אני לוקחת נשימה עמוקה
תעצרי בצד קסם.
היא צוחקת בקול ומחזקת אחיזה.
מה אמרת?!
אמרתי.. תעצרי. בצד.
היא משחררת את עורפי בדממה ומסיטה אותנו לצד הדרך. היא משחררת את ההגה ופותחת את הדלת.
אני קופצת אל מושב הנהג וסוגרת מייד את הדלת. היא לא חזרה פנימה. אני לא קוראת לה לחזור.
אני יודעת שהיא לא באמת הלכה.
היא בטח עם השאר מתלחששת.
מספרת מעשיות על איך היא איבדה את ההגה.
אבל היא טובה קסם. היא לא תגלה להן שהתחזקתי.
שהיא לא יכולה לי יותר.
היא שם כדי לשמור עליי.
ומעכשיו מרחוק.
==========≈=============
מי ידע שכל מה שהייתי צריכה בשביל לשחרר אותה זה לשחרר איתו?