רגע של יום יום, אני חצי עיוורת.
מספר גבוה במיוחד וצילינדרים ושריטות בקרנית ומה לא.
מצאתי עדשות שעובדות בשבילי נפלא אך מכריחות אותי להסתובב עם משקפי שמש את רוב שעות היום - לעיתים גם בתוך בנינים, תלוי בתאורה.
גיליתי שעם משקפי השמש קל לי יותר לתקשר גם בסיטואציות פחות מוצלחות בעבורי.
העיניים שלי לא יודעות להסתיר. המבט שלי אומר הכל.
בין אם אני רוצה או לא רוצה.
מי שמכיר אותי יודע כמה העיניים שלי הן המפתח לקרוא אותי.
החלטתי לתת לעיניים שלי מנוחה אחרי שנרדמתי עם העדשות וקמתי כאובה.
אני עם משקפי הראיה שלי, שיש בהן את כל הפיצ'רים הנחוצים להגן על העיניים שלי, מושלמות מכל בחינה.
מלבד...
העובדה שאני מרגישה חשופה. עירומה ממש.
ועם עירום אין לי בעיה.
אבל לא לכל אחד מגיע לראות את הנפש שלי עירומה.
ואני בטח סתם מגזימה ובטוחה שכולם קוראים עיניים... אבל מותר גם לי להגזים לפעמים.
ולכן אגב, תמיד אסיר את משקפי השמש כשאני איתך, אדוני.
