היה לי יום קשה.
הייתי מוסחת דעת ובמיינדסט הזוי.
ניהלת איתי שיחה סופר רגישה ובמיומנות של חבלן חתכת את כל הכבלים הנכונים.
בכמה מילים המסת לי את כל החששות והבלבול.
בחכמה וביד בוטחת הובלת אותי למחוז של רוגע.
ואז פינית לי זמן (ואין מתנה יותר גדולה מהזמן שאתה משקיע.) ובאקט קטן בעיניך (ענק בעיני), העפת לכל הרוחות את טיפת החשש שעוד נותרה בי.
כשאני לרגליך, מתנשקת עם חור התחת שלך וכף הרגל שלך מצמידה אותי למזרן, מוכיחה לך כמה אני מושלמת לתפקיד לשון וחור, כמה נמוך ומטונף אני מוכנה לרדת בשבילך. למענך, אדוני.
אתה אוהב אותי מטונפת וממושמעת. בין סטירה ליריקה אתה שואל אותי מי הכלבה המטונפת שלך? ואני עולה לנשום ומצליחה אך בקושי להגיד שזו אני ובתגובה אתה קורא לי 'כלבה טובה'. הפות שלי ישר נוזל מהמשפט הזה.
אתה מלמד אותי להתגבר על עצמי. לחכות בכשכוש זנב ולבקש דברים שלא חשבתי שארצה לעשות. בעבורך אני מתחננת לעשות אותם.
אתה מביא אותי למקום בו יש לי רצונות, אך הם כולם קשורים בקשר הדוק לסיפוקך אדוני. אני רוצה לעשות כל מה שיעשה לאדוני טוב. אני מקבלת סיפוק מטורף מלשמוע את אדוני מתענג. הפות שלי מרייר כשאדוני מסופק.
(למען האמת הוא מרייר לכבודך אדוני באופן טבעי).
מחכה לי עוד מסע מטורף ורק איתך הוא מרגיש לי נכון ובטוח. איתך אני יודעת שאין לי צורך להשתמש במילת הביטחון שלי. אתה שומר עליי יותר משאני יודעת להשים לעצמי גבולות.
תודה אדוני על ההזדמנות לשרת אותך.
תודה אדוני על שאתה מאפשר לי להיות טינופת בעבורך.
תודה אדוני על הכאב והעונג שאתה מעניק לי.
תודה אדוני על הרשות לספק אותך, על הרשות לגרום לך להתגאות.
תודה אדוני על ההכלה והמקום שאתה נותן לי.
ותודה על הזכות להיות גורת האדם שלך.