הוא הצליח לעייף אותי, האיש שלי (לא אדוני) הוא הצליח להביא אותי לגלגולי עיניים וחריקת שיניים.
הוא אוהב אותי מאוד האיש שלי. וגם אני אותו. אהבה מעולם לא הייתה הבעיה שלנו. גם לא תשוקה.
הסקס הונילי אחד הטובים שחוויתי, המון דגש על האורגזמות, המון דגש על הרגש, בהחלט יודע מה הוא עושה.
הוא יודע על הנטיות הכנועות שלי. ויודע איזו אלילה אני.
וזה לא מסתדר לו בראש בכלל, הניגוד. הוא כמו דוחף אותי להיות מעליו.
מכריח אותי לקבל החלטות בשביל שנינו, אומר משפטים כמו 'אוי זה נורא סקסי כשאת ככה דומיננטית' כשאני מבקשת שיביא לי משהו מהמקרר לדוגמא, וזה לא בא ממקום רע, חלילה, זה בא ממקום של להעצים אותי ולהרים אותי למעלה.
אני כזו אישה חזקה וחכמה ויפה ומלאת נוכחות, כמובן גם צנועה (קריצהקריצה), שהוא מפספס את העובדה שאני הכי בשמיים כשאני מושפטת, מנוצלת, משומשת, כאובה, סובלת. אני הכי אלילה כשאני עפר לרגלי אדוני.
והוא ניסה במהלך השנים.. אבל מפחיד אותו לתת לי ספאנקים חזקים. מפחיד אותו לחנוק אותי בגלל האסתמה. מפחיד אותו לקשור אותי או להצליף בי בגלל הסימנים.
ובכלל נדמה לי שאם היה נהנה מזה זה לא היה מהצד השולט. לא שהוא אי פעם יודה בזה.
אנחנו עוברים צפונה.
עוד קצת צפונה מעכשיו.
ובסך הכל טוב לנו כזוג.
8.5 שנים ביחד, חמישה כלבים (קטנים), 2 פרידות שנגמרו כהפסקות ו5 אדונים שהתחלפו במהלך הזמן והוא נשאר.
אבל היום הוא הצליח להעביר אותי מדעתי והלאה.
שאלות שמושכות בלשון, התרוצצות סביבי כאילו אני נקניק והוא כלבלב. החלטות שוליות בכמות אדירה.
והמוח שלי נמס מזה. רציתי ללכת לחבק ספסל ולקבל הלקאה הגונה במקל. לספור עד 16 (כי זו הכמות שהגעתי עד היום) ולהתמוטט לשלולית של דמעות ומוח שנזל דרך הפות.
אבל לא רק שהייתי צריכה לעטות ארשת של 'כולםעלהזיןשלי', גם נאלצתי לתפקד בכל הסיטואציה הזו.
הגענו חזרה לדירה אחרי יום בלתי נגמר והכלבים היו צריכים סירוק.
כמובן שזה מה שעשיתי עד שהמוח סוף סוף השתתק לי.
יחי הסיזיפיות שבלסרק 5 פומרניאנים.
כשהמוח נרגע לי סוף סוף ישבתי לערוך קאבר לשיר נפלא.
(גיליתי שאני צריכה להעלות אותו לאנשהו כדי להעלות אותו פה אז כשאעשה זאת אוסיף אותו בעריכה כאן.)
ובנימה אופטימית זו אני הולכת לישון.
הגיע זמני.
לילה טוב לכולם.
