ביקשתי מזמנך,
נתת גם נתת.
קראת אותי בין השורות
והכל היה כל כך מדוייק.
ואתה אדון תומך, מוביל ומלמד.
השיח איתך תמיד פתוח
ותמיד מאפשר,
יש מקום לכל מחשבה
יש לגיטימציה לכל רגש.
לא כולם יתאימו.
חלילה.
ולא כולם יתקבלו בברכה.
אבל מקום וזכות קיום,
יש לכל רגש ומחשבה.
אני יכולה להיות אני כשאני איתך.
יותר מזה,
אני יכולה לשחרר כשאני איתך.
ואצלי, הפריבילגיה הכי גדולה
היא לשחרר.
כמו בזמן חנק
כשהערפל מתחיל לטשטש אותי
והברכיים נמסות.
להיכנע,
להתמסר.
אם אלחם - ארגיש רע.
בחיי למדתי - אם את צונחת, תצנחי.
אם אני יכולה לסמוך עליך שתחנוק אותי, אני יכולה לסמוך עליך שתתפוס אותי כשאפול.
---------------
בנימה פחות פואטית,
גיליתי היום שמרית פלסטיק שבקושי שורדת מחבת, יכולה לא רק להכאיב בצורה מעניינת במיוחד אלא גם להשאיר סימנים יפהפיים.
קרש חיתוך מפלסטיק לעומת זאת, הוא אחלה תחליף לפאדל עם הסתייגות קלה... כשקרש החיתוך משומש חרוצים בו חריצים חריצים. עלול לגרד את העור כמו נייר שיוף. לא שאני מתלוננת.. כן? פשוט מציינת עובדה.
לא מסומנת קשה אבל יפה יפה.
לילה טוב אדוני
ותודה
עריכה:
חייבת לציין ששכחתי כמה אטב משרדי שחור פשוט יכול להכאיב, אחרי שמסירים אותו מהפטמה.
תודה 🦊🐶