לפני שנתיים. 28 ביולי 2022 בשעה 11:52
טבעי לי
כל כך טבעי לי
לרגליך,
מנשקת את הבהונות שלך אחת אחת.
טבעי לי
לשון ברקטום,
אף בשועה,
עולה לעיתים כדי לנשום רגע.
טבעי לי
לפרפר כשהזין בעומק הגרון
לאבד אחיזה כשידיים חונקות
לנטוף ולגמור כי יד נגעה ברפרוף.
ובאופן קוסמי
כמו מעולם לא הייתה דרך אחרת,
טבעי לי לקרוא אותך.
טבעי לי לגמוע את מילותייך כאילו נכתבו רק בעבורי.
טבעי לי להצטמרר עד עמקי נשמתי כשמזהה פנייה בין השורות.
טבעי לי להירטב מסנטימנט שאת מעבירה בציורך את המילים כמו תמונה חיה.
אולי לצד גורת השועלים הזו (כן כן.. שועל, לא זאב🙃🦊) יש מקום לעוד גורה. (אולי גדייה?)
אבל מה שבטוח שזה יהיה מסע. ואחד ששווה לעבור. ביחד.
ברוכה הבאה גדייה
