את לא רוצה, הרי, להיות בחוץ היום
הן חוזרות ואומרות,
והקטנה שבהן מוסיפה ברשעות: או בכלל.
והן לא טועות... הכי נוח לשחרר את ההגה.
Look at me! No hands!
זה כמו לעמוד על ראש הצוק, כמה מטרים טובים מעל המים, להסתובב עם הגב ולצנוח. Free falling
אבל זה לא מה שאני רוצה והן לא בהכרח מקשיבות.
הגענו למסקנה ביחד לפני כמה ימים ומאז הן בדיון סוער ואני מחוץ למעגל. הן מקשות ואומרות שאם אני רוצה לדעת אני חייבת לשחרר.
חבורה של חולרות. יש לנו גישה לאותו המידע ואתן מצנזרות? אתן נוהגות בחוסר הגיון. היי! אני פה!
לעיתים האלילה משתפת איתי פעולה, אך היום משום מה יש בה נחישות. היא מנווטת את חבורת המפלצות ביד רמה. הן מתלחששות ביניהן וכל מה שאני שומעת זה את שאון הדם בעורקים. את המח מסתחרר בתאו.
אני מנסה לשחד את הנסיכה. מבטיחה לה לקחת את ההגה לזמן קצוב בהזדמנות.. היא לא קונה את מה שאני מוכרת. הן מבטיחות לה יותר ממה שאני מוכנה להציע. היא עולה על קצות האצבעות ומדביקה לי נשיקה על הלחי. את תהיי בסדר גורה היא אומרת בחיוך זדוני ונמוגה לתוך האוויר.
אני מנסה לשחד את האלילה, אבל אין דבר שהיא לא יכולה לקחת. גם בלעדיי. אני מאפשרת לה לקחת את ההגה לעיתים כשאני רוצה לנוח. איפה שהנרקיסיזם שלי מזיק לי, אצלה הוא מועיל. היא מונעת מתוך צורך להיטיב עם עצמה. אצלה היא מספר אחת. העדיפות הראשונה.
אני מונעת המון מתוך הצורך הנורא שלי לרצות את הסביבה הקרובה שלי. את מי שחשוב לי.
When I care - I CARE
אני צועדת בניתוק מוחלט מהסביבה. בחוץ לעין הבלתי מזוינת, זה נראה כמו walk of shame של היפהפייה העייפה התל אביבית הסטנדרטית. מבפנים מתנהל קרב ענקים.
ואיכשהו משתלטת ערפילית ופתאום שקט.
קטע.
בלי שאת יודעת בכלל, באת ולקחת לי את היד בסופה הזו. החזרת אותי לתא הטייס וחגרת אותי בבטחה למושב.
את בכלל מבינה כמה את נוכחת כאן? כמה את עוצמתית?
קטע.
