RESTART

עד שהגעת לחיי, עד שקיבלת ממני ולקחת ביד איתנה את המושכות, עד שבילינו לילה, לא חשבתי שאשבור גבולות מסוימים. ונילים ובנאלים להחריד אך גבולות שלי. קשיחים ובלתי חדירים כבר עשור וחצי.

ואיתך, אדוני, בעבורך, אני רוצה לעשות דברים שלא חשבתי שארצה. מבקשת אותם ומתחרמנת מהמחשבה עליהם.

פתאום לא נורא (להיפך.. נחוץ לעיתים) בעבורי לעשות דברים ספציפיים שלפני היו כמעט טריגר.

פתאום בשביל שקט בראש אני לא בהכרח צריכה שתכאיב לי. רק שתרווה את צימאוני. (לא תמיד.)

פתאום יש לי צורך עז להיות עם הבוהן הגדולה שלך בפה. כמו מוצץ.

ואני מתפלאה מעצמי. כמה טינופת אני יכולה עוד להיות?

כנראה שאמשיך להתפלאות.