לפני שנתיים. 29 באוגוסט 2022 בשעה 13:30
בתרגום חופשי
אחרי 8 ימים שלא גמרתי הספיקו מגעים קלילים ביותר כדי שאטפטף כמו ברז נוזל ואהיה על סף התפוצצות.
שניית בודדות של מגע עדין ומרפרף ואני נוהמת כמו חיה לתוך הכתף שלו.
לא אכפת לי ששלושה וחצי מטרים מאיתנו יושבת בחורה שמדברת בטלפון.
לא אכפת לי שיש מצלמות אבטחה מקיפות אותנו.
לא אכפת לי משני המבוגרים בסוף החנייה שנכנסים בדיוק למכונית.
הם לא קיימים. הם תפאורה להצגה המרכזית שהיא האצבע של אדוני שמשחקת לי בתכשיט ומעבירה בי זרמים. מרטיבה אותי מפלים.
וכשאני עוד שנייה מתפוצצת הוא עוצר וסוטר לי.
לאפס את השלולית הזנותית שאני.
ועכשיו אני רוטטת וסמוקה ועם דופק בשמיים
ועם הטיפטי-פות הכי חמור שחוויתי חודשים.
תודה אדוני
עריכה:
נאמר לי שהתודה שלי נראית צינית.
היא לא!
כל השיעורים שאדוני מעביר אותי הם חשובים
ולכן התודה היא כנה ואמיתית.
