הוא כבר מכיר אותי לא ורבלית ווקאלית.
אני מצליחה לחזור על משפטים מתסריט כי זאת העבודה שלי, או לספק תשובות שכבר סיפקתי אך לספק משפט שלם שלא כתוב מבלי לבכות מתסכול באמצע? לא מסוגלת.
יש לי תחושת כובד בריאות ומחנק בגרון והמח משוטט במחוזות שאינם מוכרים.
הנשימה שלי משתטחת והדופק עולה.
■□■□■□■□■□■□■□■□■□■
עיניו הדואגות פוגשות את עיניי המהססות.
זה לא משנה מה כבר אצליח להפיק מהפה, בחכמתו הוא מבין את המצב.
יד מקפלת אותי לשניים ויד שנייה מקבעת אליו את מותניי.
אני הולך להכאיב לך. לא להגיד תודה. רק לספור אחורה מעשר ולא להתבלבל.
הוא אומר ואני מהנהנת. חוסר הורבליות שלי במצבים האלה אולי יכול להזיז אותו משלוותו אך הוא כבר מכיר אותי לעומק ויודע שכשהדמעות יגיעו גם המילים יגיעו איתן.
מכה נוחתת על ישבן ימין ועיני נעצמות בכח.
10
מכה נוספת על שמאל והמחשבות מתבהרות לי לאט. פתאום אני מצליחה לשמוע אותן בנפרד.
9
העצמה עלתה כבר בשני? טוב אני באמת לא ורב...
8
אוקי. כל מה שלא רגיש בגלל אתמול בלילה מקבל עכשיו שכבה שנייה של כ...
7
אוי. זה צרב. גם במצב הזה אני לא אוהבת מכות בכוס. הוא נורא רגיש א....
6
אני משתעלת ומייללת אבל חוזרת למקומי בכל פעם שאני זזה או מתפתלת.
5
הוא מעלה את העצמה שוב ומלטף את ראשי.
כלבה טובה
4
הכאב פותח לי את הריאות והנשימה מסתדרת לי
3 - איי!
מה? באמת צעקתי עכשיו? אוי הבושה.
הוא מלטף את הכוס שלי אחרי המכה.
את צועקת נורא אבל תראי איך את מרטיבה ממכות בכוס.
אני מהנהנת כאילו זה משנה משהו. המח שלי כבר דייסה ונוזל לי דרך העיניים והכוס. כבר לא משנות המחשבות.
3!
מה קרה כלבה? נרטב לך הכוס שכחת איך לספור? נלמד אותך. מהתחלה כלבה.
כן אדוני
מילים!
■□■□■□■□■□■□■□■□■□■
חרדה יכולה לשתק אותי.
לנטרל לי את היכולת להיות ורבלית.
מברכת ומודה כל יום על קיומך בחיי.
תודה אדוני
