השועל תלה את מבטו בנסיך הקטן.
"בבקשה...אלף אותי!", הוא אמר.
"אני מאד רוצה", אמר הנסיך הקטן, "אבל אין לי זמן. עלי למצוא חברים ולהכיר דברים רבים".
"אפשר להכיר רק מה שמאלפים", ענה השועל. "לבני האדם כבר אין זמן להכיר באמת. הם קונים הכל מוכן מהמדפים בחנויות, אבל אין חנות שמוכרת חברים. לכן לבני האדם אין חברים. אם אתה רוצה חבר, אלף אותי..."
למחרת הנסיך הקטן שב.
"עדיף לבוא בכל פעם באותה שעה", אמר לו השועל. "אם, למשל, תבוא תמיד בארבע אחר הצהרים, אז בשעה שלוש כבר אתחיל להרגיש מאושר. ארגיש מאושר יותר ויותר ככל שהשעה ארבע תקרב, ובשעה ארבע אכסוס ציפורניים מרוב ציפיה ודאגה. אני אגלה את מחיר האושר! אבל אם תבוא בכל פעם בשעה אחרת, לבי לא ידע מתי להתכונן לקראתך... חייבים לנהוג לפי הרגלים קבועים..."
"מה פירוש 'הרגלים קבועים'?" שאל הנסיך הקטן.
"גם זה משהו שלעתים קרובות שוכחים", ענה השועל. "זה מה שמבדיל בין יום אחד לאחר, בין שעה אחת לשנייה. בין הציידים, למשל, יש הרגלים קבועים - בכל יום חמישי הם רוקדים עם נערות הכפר, ולכן יום חמישי הוא יום נפלא בשבילי! אני מטייל עד הכרמים. אילמלא הציידים היו רוקדים ביום קבוע, כל הימים היו זהים בשבילי, כל יום דומה למשנהו, ולא היה לי יום אחד של חופש".
כך אילף הנסיך הקטן את השועל, וכששעת פרידתם הלכה וקרבה:
"אה", אמר השועל, "אני אבכה".
"זו אשמתך", אמר הנסיך הקטן, "לא רציתי לפגוע בך, אבל רצית שאאלף אותך..."
"נכון", אמר השועל.
"ועכשיו אתה עומד לבכות!" אמר הנסיך הקטן.
"נכון", אמר השועל.
"אם כך לא היתה לך תועלת מזה".
"היתה לי תועלת", אמר השועל, "בגלל צבע החיטה".
הדברים החשובים סמויים מן העין", חזר אחריו הנסיך הקטן, כדי לזכור היטב.
"הזמן שהקדשת לשושנה שלך הוא שעושה אותה חשובה".
"הזמן שהקדשתי לשושנה שלי..." שינן הנסיך, כדי לא לשכוח.
"בני האדם שכחו אמת זו", אמר השועל. "אבל אתה אל תשכח:
כשאתה מאלף מישהו אתה אחראי לו לעולמי עד. אתה אחראי לשושנה..."
"אני אחראי לשושנה", חזר אחריו הנסיך הקטן, כדי להיטיב לזכור...
■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■■
ריח ייחודי לך
קול צעדיך
הטקסים הקטנים
מילים עם תוצאות
