כשאני מבולבלת או כואבת הוא מחזיר אותי לקרקע בשנייה.
אני הרי כלבית בהוויתי ולפיכך מגיבה בצורה מאוד כלבית.
הלב שלי נשבר לרסיסים ככה סתם, כל פעם שאני לא יכולה להיות לרגליו.
כשלא מתאפשר לי להיות לרגליו, אני נשברת. אני בוכה. אני כועסת גם. לוקחת אישי מה שלא קשור אליי בשם צורה. עצובה שאני לא במקומי הטבעי צמודה לו לרגל. תחושה של 'הבטיחו לי' רק שאף אחד לא הבטיח כלום. זה רק המח שלי שלוקח אולי והופך אותו לכן.
ואני קופצת כמו חמור בראש. מפגרת. טיפשה לעיתים.
לפעמים נדמה לי שאני מפצה על האינטליגנציה שלי בפרצי טמטום שאין שני להם. אולי פרצי תמימות שמתבטאים כטפשות כרונית. מי יודע?
לשתות אותך זה ממכר. זה מפקס ומחדד.
לפעמים זה קשוח לי כל כך שאני רועדת, לפעמים זה קליל כמו לשתות תרופה. (בעצם למה כמו?)
לשתות אותך מרטיב אותי עד כדי כתמים מלוחים על החצאית.
לשתות אותך... זה מדהים אותי שאני מצליחה בכל שלוק מחדש.
כשאהיה בבית שלי, עם הקטנה שלי, בפינה שלי, מבלי להיות נטל או לתפוס מקום, יהיה אחרת.
אז כבר אשקיע את כל כולי בלהיות אני. מבלי להשקיע מאמץ בלהיות נוחה. בלהיות טובה. בלהיות מועילה.
אני כזו. מנסה תמיד להיות הכי טובה ומוצלחת ומועילה שיכולה. כדי לא להיות לנטל. לא להיות למעמסה.
לא אוהבת להכביד, להציק או להעיק. זה לא עושה לי טוב.
לא אוהבת להרגיש שהנוכחות שלי תופסת מקום בחלל.
כשיהיה לי בית אני רוצה שיהיה לך מפתח לביתי. שתלך ותחזור כאוות נפשך. שיהיה לך בית נוסף בו נמצאת הכלבה שלך. מלונה.
ובמלונה הזו יהיה לי כלוב, מרופד בפרווה וורוד ושחור, עם אורות צבעוניים וכריות ובובות.
יהיו לי קערות לאוכל ולמים שאקשט בנצנצים ושמי יתנוסס עליהן עם המון גאווה.
קצת כלבה קצת ילדה. הרבה גורה.
אני נורא מוצפת ולא באמת יכולה לעשות עם זה משהו כרגע. ברור שיעבור לי עוד רגע, אין לי ספק. אבל עד אז אין לזה באמת מקום. לא בלי לקחת את המקום של מישהו אחר בספרה שלי. לא בלי שזה יהיה יותר מדיי.
אני רוצה לכאוב.
רוצה לבכות עד קוצר נשימה ולהתחנן לעוד.
רוצה לכאוב עד כדי לשקול להשתמש במילת הבטחון שלי.
אני רוצה את הסאבספייס של הכאב. את הערפל הזה.
אני רוצה לדבר מילים שרק אדוני מבין, כשאני במצב חייתי ונוהמת מהגרון כמו שועלה במלכודת.
אני רוצה להתחנן לגמור שעות שלמות.
ואחרי כל הכאב וההמתנה אני רוצה שתרשה לי להתפוצץ פעם אחת ברכיבה, על הבוהן שלך, תחת או כוס לי כבר לא יהיה אכפת. רק לגמור פעם אחת כמו החזרזונה שאני, מתחככת לך על הרגל עם בוהן בחור.
אני ואני ואני, כאילו יש לי זכות בחירה.
'מצחיקה זאת' (שומעת אותך אומר לי, אדוני)
הכי אני רוצה, יותר מהכל, שתעשה בי כרצונך.
כי אני שלך.
אני הרכוש שלך, הגורה שלך, החזרזונה שלך וגם אסופת החורים הרוטטת שלך, מאפרה, משתנה, מה שתגיד שאהיה - מיד אהיה. בשבילך. בעבורך.
לא מזמן נאמר לי שנולדתי להיות צעצוע, מי שאמר לא טעה.
אבל בנוסף לצעצוע כיפי ביותר, אני בעיקר חיית מחמד או כלבת תערוכות מובחרת. גורה קטנה, צייתנית, חכמה בסך הכל, מסורה ומתמסרת. לא כנועה חלילה - אני איפה שאני מרצון ואהבה, מהצורך בלסגוד לאל בדמוי אדם הזה שבחר בי לשימושו.
מילים שעושות לי נעים #5
"הערך שלך נמדד, גם לפי הערך של מה שמוכן להשים עצמו לרגליך. אם המוחות האלו שמו עצמן לרגליי, אתה יודע מה זה אומר עליי?"
