אני גבוהה,
יש לי רגליים וידיים ארוכות.
ויש לי כתפיים רחבות.
ויחד עם זאת אני קטנטנה.
תמיד הייתי.. גפרורית שכזו, צ'ופסטיק.
כלומר, הייתה תקופה ששמנתי מאוד ואז רזיתי מאוד,
ומאז אני גפרורית מתמיד.
ועם כל הגובה שלי והכתפיים וארך הגפיים
כשהוא עוטף אותי בזרועות החזקות האלה שלו אני מצטמקת לכדי אצבעונית, נהיית קטנטנטנטנה
נמסה לתוך המקום שהשאיר בין גופו לזרועותיו
מתאימה לשקע שבצווארו בדיוק.
כף ידו מכסה את ירכי או חופנת שד.
ידו השנייה מקבעת אותי אליו ואת ראשי את הכרית.
נשיקה מחברת בין שפתיו לעורפי ומנתקת אותי מקו ההגיון.
ואז דממה, נשימות מאיטות ועיניים נעצמות.
וככה אני הכי קטנה, הכי גוזלית, הכי מוגנת ובטוחה.
עוצמת עיניים ופותחת ורגע! כבר בוקר...?
מנסה להעיר אותו והוא מושך אותי חזרה לכפית.
קטנננננננה. הכי נעים להיות כזאת קטנה.
ואז מציאות מכה בי בדמות שעון מעורר וגוף קטן קפוא מהקור של החוץ.
צריך וצריך ואני נחמצת לדקותיים ואף מגיבה בטיפשות מבית היוצר של גורה ואז משחזרת את ליל אמש.
הריח שלו והטעם שלו והסטירות והזרע והמילים שעושות לי שמח בו בזמן בלב ובכוס, הלשון שלו על העור שלי מעבירה בי חשמל, הקול שלו כשהוא מכאיב לי והקול שלו כשהוא גומר, החיוך של הפנתר כשנעים וטוב, ואיך זה שכשאני מולו אני נאלמת דום - דיסקוהרנציה מוחלטת. גמגומים. כל מה שאני רוצה להגיד נמס למולו. לא חשוב ולא משנה. רק הוא משנה. רק הכאן והעכשיו. רק להיות בשבילו.
*מצמוץ מצמוץ*
-מקרינה את הערב כמו סרט בראשי-
הוא מכאיב לי ואני לא צועקת.
במקום זה הקול מגיע ממקום יותר נמוך מהריאות, בהן מזמן אין אוויר.
אני נוהמת, והנהמות חייתיות ונמוכות, עצמתיות אם כי שקטות.
כל כולי עכשיו זה תחת וכוס. יש לי מצבטים בנקודות אסטרטגיות והשוט והפלוגר והמקל מכים בי אהבה. בדסמ עושים באהבה.
התעוררה בי חיה. היא רעבה ונוטפת ונזקקת נורא.
והיא רוצה לשרוט עם הציפורניים ולנשוך עם השיניים.
היא רוצה להתנגד ושיכניעו אותה.
והוא אינו מכזיב, הוא מנצל את החיה לצרכיו. כראוי.
מכניע תחתיו עוד פיסה ממני. עוד חלק.
את החלק הפראי, הפלאי, הלא מבוית שבי.
*מצמוץ מצמוץ*
-מריצה קצת אחורה-
אני לרגליו והוא מרשה לי לנשום אותו, לנשק וללקק.
טעים לי ונעים לי. אני מרגישה בבית.
הוא מדבר איתי ואני מהמהמת תשובות בפה מלא מפעם לפעם, בעיקר מלקקת ומוצצת בחדווה את אדוני ופחות משתתפת פעילה בשיחה.
השיחה נעה לאיזשהו כיוון ואז פאוזה של רגע.
קצת משחק, קצת ניצול, המון ביחד.
הוא שואל שאלה ולי אין תשובה, לא מיד. לא ברגע ההוא.
*מצמוץ מצמוץ*
-מריצה קדימה-
אני קמה ומנסה להעיר אותו והוא מושך אותי חזרה לחיבוק.
כמה נעים לי בחיבוק שלו.
כמה אני קטנה איתו ולידו.
יש עוד גוף קטן קפוא לידנו.
אני מאמצת אותה לתוך החיבוק שלי.
לישון בלעדיה זה אחר
