לוגית הוא אחלה מצפן
הראש עשר מעלות שמאלה מכוכב הצפון
החרב התלויה מחגורתו המעוטרת מצביעה תמיד דרומה
הוא מבלה במקומות קבועים בזמנים קבועים
נע מדרום מערב לצפון מזרח כשהחוד של ראשו קבוע בנקודה אחת ורגליו נעות כמו מטוטלת.
תמיד מרגיע להביט מעלה ולראות איזה ענק חביב עם קשת וחרב ופגיון שמביט עליי מלמעלה ומזכיר לי שהזמן מתקן הכל.
תמיד מנחם לדעת שיש מי ששומר עליי, כן כן, גם אם זו קבוצת כוכבים עצומה.
והכל נחמד בתיאוריה, הצייד הגדול והמפחיד בשמיים ששומר עליי מלמעלה. חח סתומה זאת.
ונכון שתמיד כשהרגשתי אבודה הסתכלתי עליו וביקשתי שיכוון אותי למרות שהסתרתי וטענתי שאני מתפללת כששאלו.
לילה אחד, קילומטר וחצי דרום מזרח ממחסום ים המלח, לא רחוק מהמים, נאבדתי.
היה לילה כמעט בלי ירח, חשוך נורא, רק כוכבים בכמויות שלא רואים בשום מקום.
הסתחררתי.
נפלתי עם הרגל לתוך בולען ונבהלתי נורא.
לא נשקפה כמובן סכנה לחיי אבל זה היה מפחיד לבד בחושך.
כמובן שבשנייה שהצלחתי לשחרר את הרגל נשכבתי על החול ונשמתי עמוק.
פתחתי את העיניים בבת אחת ושם הוא היה, החגורה שלו זוהרת וכלי הנשק ברורים הראש זורח מצביע לצפון והרגליים בפיסוק מאיים.
הערפילית הצבעונית היפהפיה שנמצאת היכן שהלב אמור להיות - אפילו היא זהרה.
פתאום לא פחדתי. פתאום נשמתי לעומק ולרוחב ולמעלה וגם עד אצבעות הרגליים ושורשי השיער.
הוא היה שם והראה לי איפה הבית (האוהל).
לקחה לי שעה תמימה להגיע ברגל חזרה למאהל אבל הוא הנחה לי את הדרך, מכוון אותי עשר מעלות צפונה בכל פעם.
כשחזרתי, חברה טובה המכונה בפי כל 'כובע', שאלה אותי איפה הייתי ואת מי פגשתי.
סיפרתי לה שפגשתי צייד שהראה לי את הדרך הביתה.
שנים מאוחר יותר גיליתי שקבוצת הכוכבים אוריון אכן מכונה 'הצייד'
כנראה השורשים הגרמנים שלי הם פאגאנים יותר ממה שאני מוכנה להודות
